בד"מ 1/01

תקציר

עורך הדין הואשם במספר סעיפים של התנהגות לא מקצועית כעורך דין. האישום הראשון היה מסירת הודעה כוזבת לבית הדין לעבודה כי מרשו, תושב שטחים, אינו יכול להגיע לדיון בשל הסגר, מבלי לוודא זאת עם מרשו תחילה. עורך הדין יצר קשר עם מרשו באמצעות מתווך, עו"ד ח', שהודיע לו על הסגירה. מאחר שמדובר בעובדה ידועה, בית המשפט קיבל את הטענה כי ההצהרה אינה שקרית וזיכה את עורך הדין מאשמה זו. האישום השני היה העברת התיק של הלקוח לעורך דין אחר מבלי להודיע על כך ללקוח. עורך הדין הכחיש זאת וטען כי הפקיד את התיק בידי עו"ד ח'. מכיוון שהתביעה לא הצליחה להוכיח אישום זה, עורך הדין זוכה. האישום השלישי היה אי התייצבות לשימוע ואי הודעה ללקוח. הוכח כי עורך הדין הודיע למתווך על מועד השימוע, והתלונה לא הסתירה זאת, ולכן עורך הדין זוכה. האישום הרביעי היה גביית תשלומים מהלקוח בגין אגרת בית משפט ומסירה אישית של מסמכים, שלא הוחזרו לאחר שהשירותים לא בוצעו. בית המשפט קבע כי חייבים לעורך הדין רק 200 ₪ בגין ניסיון למסור מסמכי בית משפט, שכר טרחה שלא היה מופרז. הלקוח גם לא דרש את החזרת שכר הטרחה הזה וידע למה הוא מיועד, ולכן עורך הדין זוכה. האישום האחרון, שבוטל על ידי התביעה, היה אי מתן מענה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, שגם היא זוכתה. התביעה טענה כי גרסתו של עורך הדין לאירועים מורכבת יותר מזו של הלקוח והיה עליו לזמן את עו"ד ח' להעיד. עם זאת, בית המשפט מצא כי גרסת עורך הדין הייתה ידועה לתביעה והם יכלו לזמן אותו כעד. התביעה לא הוכיחה כי דברי עורך הדין היו שקריים, והיו סתירות בעדותו של הלקוח. לפיכך, זיכה בית המשפט את עורך הדין מכל אשמה.