ת"א 22875-06-21

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת התובע להעיד מרחוק באמצעות ייעוץ חזותי, ובכך אישר מחדש את הכלל לפיו על עדים להתייצב פיזית בבית המשפט. ההחלטה מתבססת על מספר גורמים מרכזיים. ראשית, התובע לא הצליח להוכיח כי יהיה לו קשה מדי לנסוע לישראל ולהעיד באופן אישי; טענתו כי הוא "אינו מתכוון לבוא" לישראל לא הייתה מספקת. שנית, התצהיר הנדרש התומך בבקשתו לא הוגש, ולא די היה בכך כדי להצדיק את התובע. בנוסף, התובע לא הביא ראיות לכך שהמדינה הזרה בה הוא מתגורר, סין, מאפשרת עדות מרחוק, כנדרש בחוק. בית המשפט הדגיש כי מדובר בשיקול מהותי, במיוחד בהינתן שהתובע הוא היוזם של ההליך. כמו כן, התובע לא הבהיר את מהות המניעה את כניסתו לישראל, ואף לא הראה כל מאמץ להסיר מניעה זו. לנתבעים, לעומת זאת, אינטרס לגיטימי לחקור ישירות את התובע בבית המשפט. לבסוף, הבקשה נדחתה גם בשל שיהוי הגשת התובעת, שכן הוגשה לאחר המועד הנקוב. כתוצאה מכך, הבקשה לעדות מרחוק נדחתה, והתובע חויב בהוצאות הנתבעים, בסך של 3,500 ₪.