תמ"ש 15530/97

תקציר

המבקשת, אישה דו-דתית מלידה, נישאה למשיב בגיל 15 בטקס מוסלמי פרטי. הנישואים היו מתעללים רגשית ומעוררי פחד. בסופו של דבר עזבה המבקשת עם בנה הצעיר וחזרה למשפחת אמה, תוך שהיא חוזרת ליהדות. המבקשת עתרה להתרת הנישואין בבית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט נעתר לבקשתה לאחר שבחן את עילות הפירוק על פי הדין המוסלמי, המשפט האזרחי הישראלי והמשפט העברי. בית המשפט מצא כי הנישואין נוגדים את זכויותיו של המבקש כקטין, את תקנת הציבור ואת הסדר החברתי, וכי נישואיו השניים של המשיב ללא הסכמת המבקש מצדיקים את התרת הנישואין הראשונים. בית המשפט האזרחי, בבואו לפרש את הדין המוסלמי, הגיע למסקנה כי טובת המבקש היא להתיר את הנישואין, מה גם שהצדדים היו פרודים במשך שנים והחזיקו באמונות שונות. בנוסף, שטר הנישואין נקבע כפסול בשל מצג שווא וחוסר שפיות מצד המשיב. לבסוף, הדין העברי ראה את הנישואין בטלים מאחר שהמבקש היה יהודי והמשיב לא. פסק הדין הורה על התרת הנישואין ופסק למבקש הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ מהמשיב.