סע"ש 34267-02-13

תקציר

התובע, מאבטח קשיש סמוך לפרישה, הגיש תביעה נגד שלושה נתבעים שונים – מעסיקיו לשעבר. התובע טען כי הועסק ברציפות על ידי הנתבעים משנת 2005 ועד שנת 2013, וביקש לקבל בחזרה זכויות סוציאליות שונות שלא שולמו, לרבות דמי הבראה ופיצויי פיטורים. הנתבע השלישי (להלן: "הנתבע") טען כי התובע עבד אצלם רק שבעה חודשים, ולכן אינו זכאי לזכויות להן טען. עוד נטען, כי אין כל קשר בין הנתבע הראשון והשני לבין עצמם, וכי תביעת התובע נגד הנתבע השני – שפורקה מאז – מהווה השתק כלפיו. בית המשפט פסק לטובת התובע. בית המשפט קבע, כי הקפאת ההליכים נגד הנתבעת השנייה אינה פוטרת את הנתבע השלישי מאחריות, וכי העסקתה של התובעת אצל שלושת הנתבעים היוותה רצף אחד רצוף. עוד קבע בית הדין כי הנתבעים הועסקו במשותף על ידי התובעת, וכי קיימת רציפות תעסוקתית ברורה, למרות שינויים בתלושי השכר של התובעת. חשוב לציין כי בית הדין דחה את טענת הנתבעת בדבר החלפת מעסיקים מסודרת, וקבע כי התובע הודיע לנתבעת באופן מיידי על התחשבותו בכל התקופה כרצף אחד, וכי הנתבעת לא חלקה על כך. זאת ועוד, בית הדין קבע כי פיטורי התובעת היו שרירותיים וללא עילה, וכי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב בכך שלא קיימה שימוע. לפיכך, פסק בית המשפט לתובע פיצויים בגין הפרת זכותו לשימוע, ופיצויים לא ממוניים בגין עוגמת נפש. בית הדין מנה את זכויותיו של התובע ממרץ 2005 ועד לסיום העסקתו ביולי 2013, והורה לנתבעת לשלם לתובע סכומים שונים בזכויות סוציאליות שלא שולמו, לרבות פיצויי פיטורים, הפרשי שכר מינימום בענף, תשלומי ותק נוספים, הפרשות לפנסיה, פדיון חופשות, דמי חגים, דמי הבראה ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין. כמו כן חויב הנתבע בתשלום שכר טרחת עורך דינו של התובע. כל הסכומים היו אמורים להיות משולמים בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, והיו כרוכים בהפרשי הצמדה וריבית ממועד סיום העסקתו של התובע ועד למועד התשלום בפועל.