ע"א 3212/03

תקציר

בפסק הדין דחה בית המשפט את תביעת המערער לפיצויים בעקבות תאונת דרכים, תוך שהוא מדגיש את הצורך להוכיח הן את קיומם של מצבו הרפואי והן את הקשר הסיבתי הישיר לתאונה. המערער נתקל בקשיים בהדגמת היבטים אלה; מומחים לא יכלו לקבוע בוודאות שתנאיו נגרמו כתוצאה מההתרסקות. המומחה לאורתופדיה, ד"ר עזריה, הגדיר את פגיעותיו הגופניות כקלות וייחס כל מוגבלות תפקודית למקור נפשי ולא פיזי. המלצתו של ד"ר עזריה לשיעור נכות של 15% נדחתה על ידי בית המשפט כאוהדת יתר על המידה, חסרת בסיס מוצק למצבו הרפואי של המערער. מבחינת הערכה פסיכיאטרית, שני מומחים שמונו - ד"ר גונן ופרופ' מוניז, התקשו לאשר את קיומה של הפרעה קונברסיבית, כאשר פרופ' מוניז ביטל את נוכחותה לחלוטין. שניהם הדגישו חוסר עקביות פוטנציאלי ומניעים להתחזות. בית המשפט מצא כי גורמים אחרים, לרבות בעיות רפואיות קיימות וקשיים חברתיים, תרמו למצבו של המערער, וערערו את הצורך לבסס עילה ישירה הקשורה לתאונה. בית המשפט החליט שלא למנות מומחה שלישי, ולא מצא פערים מהותיים באבחנות המומחים המחייבים בדיקה נוספת. בנוסף, הערכות פסיכיאטריות קודמות נשקלו אך לא השפיעו על החלטת בית המשפט בהתבסס על המטרה הסטטוטורית לפשט ולייעל את מעורבות המומחים. חוסר יכולתו של המערער להוכיח כראוי מצב נפשי או זיקתו הישירה לתאונה השפיעו בסופו של דבר על החלטת בית המשפט לדחות את הערעור ולשלול פיצויים, כאשר המערער אחראי גם לשכר טרחת עורך דינו של המשיב. השופטים ריבלין וארבל הצטרפו לפסק דינו של השופט גרוניס, שניתן רשמית ב-24 בנובמבר 2005.