ע"פ 5367/91

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני ערעורים שנידונו בבית המשפט העליון, שמקורם בתיק פלילי של פקיד בנק שהודה בשורה של עבירות, בהן גניבה בידי עובד, זיוף, מרמה והפרת אמונים. המשיב, אישה נשואה באמצע שנות ה-40 לחייה בעלת עבר נקי לחלוטין, ביצעה עבירות אלה במשך שנתיים וחצי, תוך מעילה של למעלה מ-2 מיליון ₪ מהבנק שלה באמצעות זיוף טפסי הלוואה והעברת כספים, וכן רכישה שלא כדין של דולרים. הרקע לפשעים אלה היה רומן סודי בן 16 שנה מחוץ לנישואים. אהובה, שהיה שותף לעבירות, נמלט לחו"ל עם כספי המעילה, והותיר את המשיב להתמודד לבדו עם התוצאות. במסגרת הסדר טיעון הודה המשיב באשמה ומסר פרטים על העבירות. בית משפט קמא גזר עליה שלוש ורבע שנות מאסר, כאשר שנה ורבע ירוצו והיתר על תנאי. הן התביעה והן ההגנה ערערו על פסק דין זה. בית המשפט העליון, תוך שהוא מכיר במצבו הקשה של המשיב ובנסיבותיו האישיות, קבע כי העונש המקורי היה מקל יתר על המידה. מדובר בעבירות חמורות, שכללו הפרת אמונים משמעותית ופגיעה פוטנציאלית בלקוחות הבנק. כן הובעו ספקות באשר ליעילות החרטה של המשיב ולסיכויי שיקומה. לאחר ששקל את מכלול הנסיבות, החליט בית המשפט העליון להחמיר את עונש המאסר בפועל ל-30 חודשים, ויתרת שלוש ורבע שנות המאסר על תנאי. בית המשפט גם הטיל עליה תקופת מבחן של שנה לאחר שחרורה, בהסכמת המלצות שירות המבחן. השופט נתניהו הדגיש את הצורך בהרתעה במקרים כאלה, למניעת עבירות עתידיות של פקידי הבנק ולהגנה על הציבור ולקוחות הבנקים. השופט גולדברג הסכים עם החלטה זו.