בג"צ 6858/19

תקציר

לעותרת, עובדת לשעבר של החברה כאם בית בבית אומנה טיפולית, נדחו טענותיה לפיטורים שלא כדין, גמול שעות נוספות וסעדים נוספים על ידי בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, וערעורה לאחר מכן נדחה על ידי בית הדין הארצי לעבודה. לאחר מכן הגישה העותרת את העתירה לבג"ץ, שגם הוא דחה את עתירתה. בתי המשפט פסקו כי מעמדה של העותרת נופל תחת חריג בחוק שעות עבודה ומנוחה לעובדים שתנאי עבודתם אינם מאפשרים פיקוח על שעות עבודתם, שכן תפקידה כרוך בערבוב מתמיד בין עבודה לעניינים אישיים. יתר על כן, בתי המשפט מצאו כי טענתה לעבוד בכל שעות השבוע למעט 16 שעות חופש חסרה אמינות. בית הדין המחוזי דחה גם את טענותיה האחרות, מלבד טענתה לפיטורים שלא כדין, אותה אישר בין היתר בשל פגם בהליך הפיטורים. העותר חויב לשלם לחברה שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪. בג"ץ, בהסכמתו עם החלטות הערכאות הנמוכות יותר, הדגיש את סמכותם המיוחדת של בתי הדין לעבודה ואת הגישה המגבילה להתערב בפסיקותיהם, ולא מצא טעויות משפטיות מהותיות או סוגיות בעלות חשיבות ציבורית המצדיקות את התערבותו. העתירה נדחתה, וכל צד נשא בהוצאותיו.