ת"א 49943-05-13

תקציר

עניינה של התביעה שהגישו שני תובעים (להלן XXX ו-XXX) נגד מספר נתבעים, בהם ההסתדרות הרפואית הדסה, קופת חולים מאוחדת, עמותת מוסד ובית החולים דג'אני לנשים, בגין רשלנות רפואית ורשלנות. XXX ו- XXX נולדו עם מחלה תורשתית בשם SCID, המשפיעה על המערכת החיסונית. התובעים טענו כי הנתבעים לא סיפקו ייעוץ גנטי הולם והמליצו על הפסקת הריונות, וכתוצאה מכך נולדו שני ילדים עם מחלות קשות. עם זאת, השופט פסק לטובת הנתבעים, וקבע כי אין קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין המומים המולדים. באשר למעקב ההריון, השופטת קיבלה את הקונצנזוס בקרב המומחים כי לא ניתן היה לאבחן את השונות הספציפית של SCID ממנה סבלו התובעות לפני שנת 2006. לפיכך, כל רשלנות לכאורה במהלך ההריונות לא הייתה יכולה להוביל לתוצאות שונות. באשר לייעוץ הגנטי, השופט מצא כי ההורים היו מודעים לסיכונים של SCID לפני ההריון עם XXX, אך בחרו שלא להימנע מהתעברות. לפיכך, הייעוץ שהעניקו הנתבעים לא הוכח כרשלנות. בחלקו השני של פסק הדין דנה השופטת בתביעה נגד הדסה בגין טיפול רשלני ב-XXX, שגרם לנזק נוירולוגי קבוע. הדסה הודה במתן מינון מופרז של התרופה ATG אך הכחיש כל קשר סיבתי בין מנת היתר למצבו הנוכחי של XXX. השופט פסק לטובת הדסה, וקיבל את חוות דעתם של העדים המומחים כי הנזק הנוירולוגי של XXX נגרם ככל הנראה על ידי גורמים אחרים, כגון מחלת SCID או זיהום בנגיף CMV. זאת ועוד, חוות דעתו של המומחה מטעם התובעים, רופא מרדים, לא התבססה על תיאוריה רפואית מקובלת ולא התייחסה במידה מספקת לטענות הנגדיות שהציגו הנתבעים. לפיכך, הגיעה השופטת למסקנה כי התובעים לא הצליחו לבסס טענה משכנעת בדבר קשר סיבתי בנוגע לטיפול בהדסה. לפיכך, התביעה נדחתה במלואה, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים.