רע"א 6353/19

תקציר

בפסק דין זה דן בית המשפט בערעור על הטלת תשלומים חודשיים על חייב מכוח צו כינוס נכסים. על פי תקנות סדר הדין האזרחי, ערעור זה עוסק בשאלה האם תשלומים כאלה מותרים, במיוחד כאשר חייב מסתמך אך ורק על קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי בשל חוסר כושר השתכרות. בית המשפט דן במסגרת המשפטית, תוך שימת דגש על האיזון בין האינטרסים של הנושים לבין זכותו של החייב לקיום בכבוד. סעיף 111 לפקודה מתיר לבתי המשפט להטיל תשלומים, אך הדבר מוגבל על ידי סעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי, המגן על הכנסות הגמלה מפני עיקול לצורך תשלומי חובות. בית המשפט מבחין בין מקרים בהם לחייבים יש הכנסה נוספת לבין אלה המסתמכים על הטבות בלבד, וקובע כי אם ההטבות הן ההכנסה היחידה, לא ניתן להטיל תשלומי חוב חודשיים. פרשנות זו מתיישבת עם תכליותיו של חוק פשיטת הרגל, המתחשב בצרכי הקיום של החייב. בית המשפט מכיר באתגרים במקרים בהם לחייבים פוטנציאל השתכרות לא ממומש, אך מציין כי אי מיצוי פוטנציאל זה עלול להוביל לביטול הליכי פשיטת רגל. המקרה הספציפי חושף את קצבת הביטוח הלאומי של החייב בגין אי כושר השתכרות מלא, ומוביל את בית המשפט למסקנה כי יש להסיר את חובת התשלום החודשי, שכן עיסוקו בעבר אינו מעיד על פוטנציאל השתכרות נוכחי. כמו כן, בית המשפט ממליץ כי יש להתייחס בנפרד לחששות לגבי התנהלות החייב בבית המשפט לפשיטת רגל. לפיכך, הערעור מתקבל, ופוטר את החייב מתשלומים תקופתיים, כפי שאושרו על ידי השופטים ד' מינץ וי' וילנר, בפסק דינו של השופט נעם סולברג.