ת"א 6121/05

תקציר

בית המשפט פסק לטובת הבנק התובע ולטובת הנתבע, אשר חתם על ערבות אישית להלוואה שהעמיד הבנק לקרוב משפחתו של הנתבע. הבנק תבע את הנתבעת על יתרת ההלוואה, והנתבעת ביקשה רשות להתגונן מכמה טעמים. העילה הראשונה לבקשת הנתבעת הייתה שהבנק לא המציא לה העתק מהסכם ההלוואה, כנדרש בסעיף 24 לחוק הערבות. בית המשפט קבע, כי אמנם אין מחלוקת כי הנתבע לא קיבל העתק מההסכם, אך החוק מחייב את הבנק למסור העתק מהחוזה בין הבנק לבין החייב רק על פי דרישה, דבר שהנתבע מעולם לא עשה. לכן, הבנק לא היה אשם בכך שלא סיפק את החוזה. העילה השנייה הייתה שהבנק לא הודיע לנתבע במועד כי ההלוואה בפיגור, כנדרש בסעיף 26(א) לחוק הערבות, הקובע כי על הנושה להודיע על כך לערב בתוך 90 יום מהמועד שבו לא עמד החייב בהתחייבותו. בית המשפט הסכים עם הנתבעת כי הבנק לא שלח את ההודעות בתוך פרק הזמן הנדרש. עם זאת, על הנתבעת להוכיח כי נגרם לה נזק כתוצאה מההודעה המאוחרת, אחרת, קבע בית המשפט, הפטור מאחריות בגין אי קבלת הודעה במועד יהיה חסר משמעות. הנתבעת טענה כי לו ידעה על אי הפירעון, יכלה ללחוץ על החייב לפרוע את ההלוואה ולוודא כי הכספים שהפקיד החייב בבנק ישמשו לכיסוי ההלוואה ולא חובות אחרים. בית המשפט מצא כי טענותיה של הנתבעת היו ספקולטיביות ולא נתמכות בראיות, וכי היא לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. העילה השלישית לבקשת רשות ההתגוננות הייתה שהבנק הטעה את הנתבע לחשוב שההלוואה מוחזרת במועד. הנתבעת טענה כי פקיד בנק אמר לה שתקופת ההלוואה היא 24 חודשים, וכי במהלך שנתיים אלה היא בדקה באופן שוטף את מצב ההלוואה והובטח לה על ידי הבנק כי היא מוחזרת. בית המשפט מצא את גרסת הבנק לאירועים אמינה ומשכנעת יותר, וקבע כי הנתבע לא הוטעה. לסיכום, קיבל בית המשפט את תביעת הבנק והורה לנתבע לשלם את יתרת החוב בסך 99,546.19 ₪, בתוספת ריבית, שכ"ט עו"ד והוצאות משפט. כמו כן הורה השופט על חילוט ערבות בנקאית בסך 10,000 ₪ שהעמידה הנאשמת כתנאי להתגוננותה.