תמ"ש 43431-11-11

תקציר

בפסק דין זה, על בית המשפט לקבוע את המועד המאזן את המשאבים בין בני זוג גרושים שהתאחדו וחיו יחד במשך שש עשרה שנים לפני שהתגרשו שוב. לטענת התובעת, המועד הקובע צריך להיות הסדר הגירושין הראשון, ואילו הנתבע טוען כי זהו המועד בו הוגשה תביעת הגירושין השנייה. בני הזוג נישאו בשנת 1987, נקלעו למשבר שהוביל אותם לחתום על הסכם גירושין בשנת 1994, אך הם מעולם לא פעלו על פיו והנתבע חזר להתגורר עם התובעת שנה לאחר מכן. הם חידשו את חיי הנישואים, הביאו לעולם ילד נוסף ורכשו בית משותף. עם זאת, בשנת 2011 הגישה האישה תביעת גירושין, מה שהוביל לסכסוך הנוכחי על הסדרי הממון. בית המשפט צריך להחליט האם יש לאזן בין הנכסים שנצברו מיום הנישואין או רק אלה מיום חזרתו של הנתבע, וקביעת מועד הקרע היא קריטית לשם כך. השופט פוסק לטובת הנתבע וקובע כי יש לאזן בין הנכסים והזכויות שנצברו מיום הנישואין ועד להגשת תביעת הגירושין בשנת 2011. השופטת טוענת כי הסכם הגירושין בוטל במשתמע בשל התנהלות הצדדים, שכן הם חיו יחד זמן כה רב ולא פעלו על פי ההסכם. זאת ועוד, מכירת דירתם המשותפת ותשלומי המזונות של הנתבע אינם מעידים על אכיפת ההסכם. עוד קובעת השופטת כי מועד הקרע הוא מועד הגשת תביעת הגירושין השנייה, דבר המשקף את חוסר ההתאמה בין חילוקי הדעות בין בני הזוג. משמעות החלטה זו היא שרק הנכסים שנצברו מיום הנישואין ועד להגשת הגירושין השנייה צריכים להילקח בחשבון בהסדר הממון.