עפ"ת 35672-02-10

תקציר

המקרה המדובר עסק בעבירה חוזרת של נהיגה תחת השפעה, כאשר נמצא כי הנאשם מחזיק במערכת שלו כמות אלכוהול גדולה פי ארבעה מהמותרת בחוק. בית המשפט קמא המקורי החליט שלא להטיל עונש מאסר בפועל, ובמקום זאת בחר בצו פסילה ובמאסר על תנאי. התביעה ערערה על החלטה זו, וטענה כי העונש אינו מספיק בהתחשב בחומרת העבירה, מה גם שזו עבירת ה-DUI השנייה של הנאשם. ההגנה טענה כי העונש שגזר בית משפט קמא היה סביר, תוך שימת דגש על ההשלכות החברתיות והכלכליות של עונש המאסר על הנאשם ומשפחתו, וסיפקה מספר תקדימים של מקרים בהם בחרו השופטים שלא להטיל מאסר. עם זאת, שופט הערעור הסכים עם התביעה, בקובעו כי עונשו צופה פני העתיד של בית משפט קמא אינו מספק, וכי עונש מאסר נדרש בהתחשב בהרשעתו הקודמת של הנאשם. עם זאת, בהכירו בזמן שחלף מאז ביצוע העבירה הקודמת, בנסיבות האישיות ובסימנים החיוביים של הנאשם המבקש עזרה לבעיית השתייה שלו, שקל שופט הערעור את האפשרות להטיל עונש מאסר שיכול לשמש כעבודות שירות, ודחה את ההחלטה עד לקבלת חוות דעתם של הממונה על העבודות הציבוריות ועורך הדין הממונה על עבודות שירות.