בר"מ 5511/12

תקציר

המבקשים, זוג חד-מיני שנישאו בשנת 2004, עמדו בפני גירוש מישראל, מה שגרם להם לפנות להתערבות משפטית. מבקש 1 הוא אזרח ישראלי, ואילו מבקש 2, אזרח פיליפיני, נכנס לארץ כמטפל סיעודי בשנת 1997. כאשר בקשתם למתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לישראלי נדחתה בשנת 2011 בעילה של קשר לא כנה, ערערו המבקשים. עם זאת, ההחלטה שדחתה את התנגדותם לא הייתה לטובתם. בהמשך לכך, הוצא צו משמורת למבקש 2, שהביא למעצרו. לאחר מכן הגיש המבקש 2 עתירה מנהלית לבית משפט קמא, בה ערער על סירובו של המשיב ליתן רישיון שהייה. במקביל, הם עתרו לצו ביניים לעכב את הגירוש עד לסיום העתירה וביקשו להשתחרר ממעצר בערבות. בית משפט קמא הורה למשיב להשיב לבקשת הערבות בתוך שבעה ימים. הבקשה הנוכחית המונחת בפני בית המשפט מבקשת לערער על החלטת בית משפט קמא שלא לאשר את שחרורו של המבקש 2 בערבות. עם זאת, בקשת רשות הערעור אינה מצליחה. הסעד המבוקש, שחרור ממעצר, ישנה ולא ישמור על הסטטוס קוו. צווי מניעה זמניים שמורים למקרים חריגים, ובית המשפט אינו מוצא הצדקה להתערב בהחלטת בית הדין לעיון במשמורת טרם שמיעת תגובת המשיב. כפועל יוצא, בקשת רשות הערעור נדחית ללא צו להוצאות, נוכח היעדר תגובה מצד המשיב.