ת"א 26249-12-16

תקציר

הסכם השותפות בין עמרי לישראל כלל סעיף בלעדיות שקבע את ההסדרים בעת הפירוק - לרבות תקופת הודעה מוקדמת של שלושה חודשים, זכאותה של ישראל לעבוד באופן בלעדי עם ספקים מסוימים ומכירה משותפת של מלאי וציוד. בעקבות הודעת הפירוק של עמרי, העבירה ישראל את כספי השותפות ואת מלאי המלאי לרשותו. ישראל טענה כי פעולה זו מוצדקת בשל חששו כי הליך הפירוק יעוכב בשל איומיו לכאורה של עמרי וכוונותיו להתייעץ עם עורך דין. עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות לאיומים כלשהם וראה במעשיה של ישראל הפרה יסודית של ההסכם, תוך עשיית צדק עצמי על ידי ריקון השותפות מנכסיה. כתוצאה מכך, קבע בית המשפט כי הפרתה של ישראל הביאה לביטולו כדין של ההסכם, לרבות סעיף הבלעדיות, שכן עמרי שלח מכתב ביטול ובו נתן לישראל ארכה לתיקון ההפרה, דבר שלא עשה. כתוצאה מכך, ההתקשרות של עמרי עם ספקים, לרבות ברייטוול, לא הפרה את סעיף הבלעדיות. השופט דחה את התביעה והורה לתובע, ישראל, לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורכי דין, והעניק לעמרי זכות ערעור על ההחלטה בבית המשפט העליון בתוך 45 יום.