ע"א 3375/99

תקציר

במקרה דנן, בית המשפט המחוזי פסק תחילה למערערת פיצויים בגין הפסד השתכרות, שחושבו באופן מדורג על בסיס תקופות שונות. בתקופה הראשונה נקבע הפיצוי על 70% מהשכר הממוצע במשק באותה עת, כאשר הסכומים גדלו בתקופות שלאחר מכן. כאשר הוגש ערעור לבית המשפט העליון, החליטה השופטת ט' אור כי יש לחשב את כושר ההשתכרות באופן אחיד ככפול מהשכר הממוצע החל מיום 1.3.2000, מועד שחרורו הצפוי של התובע מהצבא, תוך שמירה על פיצוי התקופה הראשונה בהתאם לפסק הדין של בית המשפט המחוזי. מחלוקת נוספת התעוררה כאשר המערערת פתחה בהליכי הוצאה לפועל, בטענה שהחוב לא שולם, ואילו המשיב תבע פירעון. יו"ר ההוצאה לפועל ביקש הבהרות האם ערכי התגמול מבוססים על החלטת בית המשפט המחוזי ואם השכר הממוצע כולל עובדים מהשטחים. בית המשפט העליון קבע כי השכר הממוצע צריך להיות נכון למועד פסק הדין בבית המשפט המחוזי, בהתחשב בכלל העובדים השכירים בישראל ללא התאמות רטרוספקטיביות. לבית המשפט שיקול דעת לבחור פרמטרים של שכר להערכת נזקים, ובמקרה זה הבסיס כולל את השכר מהשטחים. הבהרה זו ניתנה לצורך אישור חישובי הפיצויים נכון למועד פסק דינו של בית המשפט המחוזי, 5.4.07.