ת"א 34521-11-18

תקציר

השופט, לאחר שבחן את הראיות ושמע את שני הצדדים, פוסק לטובת התובע. התביעה לסעד, המבקשת פינוי ופינוי שימושים מפרים בחלקת קרקע, וכן תשלום דמי שימוש, מתקבלת. הנתבעים הודו כי מתחם האירוח שנבנה על חלקתם החקלאית מפר את ההסכם ומהווה שימוש מפר. בנוסף, בית 2, שהוסב לשלוש יחידות דיור ללא היתר בנייה, נחשב גם הוא לשימוש מפר. הנתבעים מצווים לחדול משימושים מפרים אלה ולהרוס את המבנים בתוך פרק זמן מוגדר. השופטת מחליטה גם על תקופות השימוש המפר, מסכימה עם טענות התובע ומורה לנתבעים לשלם דמי שימוש החל מינואר 2011 עבור בית 2 וממרץ 2016 עבור מתחם האירוח, ועד למועד הגשת התביעה. דמי שימוש אלו מחושבים על פי שיעור התשואה השנתי שהתובע יכול היה לקבל, ומסתכמים ב-34,241 ₪ עבור מתחם האירוח ו-288,248 ₪ עבור בית 2, בתוספת ריבית והצמדה החל מספטמבר 2022. כמו כן, הנתבעים נדרשים לשלם לתובע 40,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בתוך 30 יום. השופטת מדגישה כי יש לפנות את המבנים ולהרוסם למרות ניסיונות הנתבעים להסדיר אותם, וכי דמי השימוש חייבים בהם באופן רציף, גם אם המבנים לא היו בשימוש שוטף. זאת ועוד, השופטת מתייחסת להפרות היסודיות והמתמשכות של הסכם החלקה על ידי הנתבעים, ולחוסר הפעולה שננקטו על ידם להריסת המבנים המפרים. לבסוף, השופט נותן צו מניעה קבוע ומורה על פינוי והריסת המבנים בתוך לוחות הזמנים שנקבעו. לנאשמים שמורה הזכות לערער על פסק הדין כדין.