ת"א 40939-06-15

תקציר

פסק הדין דן בסיווג הקרקע ובהשפעתו על זכויות התובעים בנכס הנדון, ומגיע למסקנה כי לסיווג על פי הדין העות'מאני אין כל השלכה על זכויות התובעים. היא גם דוחה את טענת הנתבעים כי זכות הפינוי של התובעים התיישנה בשל תקופת ההתיישנות, שכן הקרקע המדוברת סווגה כמקרקעי ציבור ויש לספור את תקופת ההתיישנות מיום שחרורה להקדש. זאת ועוד, פסק הדין דוחה את טענות הנתבעים בדבר היתר בלתי חוזר וזכותם לרכוש את הקרקע. הוא קובע כי ההקדש הוא הבעלים החוקיים של החלקה ומורה על פינוי הנתבעים, תוך מתן אפשרות לנהל משא ומתן על פיצויים או להרוס את המבנה על הקרקע. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 50,000 ₪. פסק הדין מדגיש כי הנתבעים לא הצליחו להוכיח את זכויות הבעלות שלהם וכי טענת התובעים מוצדקת. ניתוח מקיף זה מוביל למסקנה כי התובעים זכאים לפינוי הנתבעים מהנכס שבמחלוקת.