עפ"ג 15263-06-24

תקציר

במקרה הנדון, החליט ערכאת הערעור לבטל החלטה של אי הרשעה ואישר את הרשעתו של המשיב בגידול והחזקה של סמים מסוכנים, ובפרט קנבוס, שלא לצריכה עצמית. כשנה וחצי לאחר הגשת כתב האישום, הורשע המשיב בהקמת מעבדת סמים ובגידול 16 שתילים של סמים מסוכנים במשקל נטו כולל של 412.8 גרם, לצד החזקת כ-2.1 ק"ג סמי המפ מסוכנים. בית המשפט התייחס לעקרונות משפטיים ארוכי שנים המאשרים את חומרתן של עבירות הקשורות לסמים, ובהם ההבנה כי החזקה שאינה מיועדת לצריכה עצמית קשורה קשר הדוק לסחר בבני אדם ולכן יש לה משקל עונשי דומה. צוין, כי טענות המשיב בדבר גידול לשימוש עצמי אינן עולות בקנה אחד עם הודאתם בעבירות. בית המשפט הדגיש כי יש לשקול אי-הרשעה רק בנסיבות חריגות שבהן הרשעה תפגע קשות בשיקום ואם אופי העבירה מאפשר זאת מבלי לפגוע באופן משמעותי באינטרס הציבורי. במקרה זה, אף אחד מהתנאים לא התקיים, שכן פעולת הגידול וההחזקה של סמים מסוכנים צופה מטבעה את הפצתם, ובכך חותרת תחת שיקולים של אי הרשעה. בית המשפט הדגיש את חשיבות השיקום, אך הדגיש כי שיקולים אלה צריכים להיבחן במסגרת גזר הדין ולא במסגרת ההרשעה. כמו כן, הודגש בפסק הדין כי ההחלטה על זכאות לעבודה לאחר הרשעה צריכה להיות נתונה בידי הגורמים הרלוונטיים, אשר יוכלו להעריך אם רישום פלילי צריך למנוע מהמשיב לעסוק במקצועות מסוימים. שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעה על סמך מסלול השיקום שנקט המשיב, אך בית המשפט, בהתחשב באינטרס הציבורי ובחומרת העבירות, החליט על עונש של הרשעה בערעור. משכך, נגזרו על המשיב תשעה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, תוך הדגשת גישתו המאוזנת של בית המשפט בשימת דגש הן על ענישה והן על שיקום. החלטה זו מדגישה את התמה הרחבה יותר, לפיה ערכאות הערעור נמנעות ככלל ממיצוי הדין, ובכך מקפידות על נורמות משפטיות קבועות במקרים מסוג זה.