עמל"ע 50457-01-13

תקציר

התיק הוא ערעור על החלטת בית הדין הארצי למשמעת של לשכת עורכי הדין, אשר דחה את בקשת עורך הדין של המערער לבטל את פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי, שהרשיע אותו שלא בפניו במספר עבירות משמעת. עורך הדין לא התייצב לשני דיונים בבית הדין המשמעתי המחוזי. הדיון הראשון נדחה, אך עורך הדין לא הופיע גם לדיון השני. בית הדין המשמעתי המחוזי הרשיע את עורך הדין בכל פרטי האישום נגדו וגזר עליו ארבע שנות השעיה, מתוכן שתיים על תנאי, קנס בסך 5,000 שקל ומאסר על תנאי מצטבר. עורך הדין ביקש לבטל את פסק הדין, אך בית הדין המשמעתי המחוזי דחה את בקשתו. גם בית הדין הארצי למשמעת דחה את ערעורו ואישר את פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי. בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, קבע כי ההליכים המשמעתיים לפי חוק לשכת עורכי הדין הם פליליים או קרובים מאוד לפליליים באופיים. לפיכך, המבחנים להתייחסות לבקשתו של נאשם לביטול הליך משמעתי בשל אי התייצבות הם אלה הקבועים בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי. על פי מבחנים אלה, בית המשפט רשאי לבטל פסק דין שניתן שלא בפניו אם מצא כי היתה סיבה מוצדקת לאי הופעתו של הנאשם או אם הדבר נחוץ כראוי למניעת עיוות דין. בית המשפט קבע כי אי התייצבותו של עורך הדין לא נבעה מרשלנות גרידא, וקיים סיכוי סביר שהוא יזוכה מחלק מהאישומים שיוחסו לו, אם פסק הדין יבוטל והתיק יישמע מחדש. לפיכך נעתר בית הדין לערעור עורך הדין, ביטל את פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי והורה לקיים את הדיונים שוב בבית הדין המשמעתי המחוזי, בכפוף לתשלום קנס בסך 5,000 ₪ שהטיל בית הדין המשמעתי המחוזי ואגרת בית המשפט.