ע"א 1437/08

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את תביעתו של מבוטח לתגמולי ביטוח בעקבות אירוע פריצה וגניבה בביתו. למבוטח, אליהו סלוצקי, הייתה פוליסת ביטוח דירה ותיקה אצל המבטחת, לוידס חתמים, המתחדשת מדי שנה. עם חידושה תוקנה הפוליסה כך שתחייב את המבוטח להחזיק תכשיטים בכספת ביתית המעוגנת לקיר ולרצפה. הכספת הייתה בביתו של סלוצקי, אך תכשיטיו נגנבו לאחר שהושארו במקום אחר, בעוד הכספת לא הייתה נגישה במהלך חג הכיפורים. המבטחת סירבה לפצות את סלוצקי בטענה שהתכשיטים לא נשמרו בכספת. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המבטחת, בקובעו כי סלוצקי היה מודע לדרישה ולא השתמש בכספת לאחסון תכשיטים, וכי המבטחת פטורה מתשלום בשל אי עמידה של המבוטח בתקדים תנאי. בערעור טען המבוטח כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעותיו העובדתיות וכי על סעדי המבטח חלים סעיפים 21 ו-18 לחוק חוזה הביטוח. ערכאת הערעור הסכימה עם המבטחת וקבעה כי המבוטח היה מודע לדרישה ואכן השתמש בכספת לאחסון תכשיטים. עם זאת, בית המשפט פירש את חוק חוזה הביטוח לטובת המבוטח. בית המשפט קבע כי אמצעי מיגון אינם תנאי מוקדם לתוקפה של הפוליסה וכי סעיף 21 חל על מקרים בהם אמצעי מיגון מותקנים ולא מותקנים. בית המשפט מצא כי המבטחת לא ערכה בדיקה מקדמית כדי לוודא שהתכשיטים מאוחסנים בכספת וכי הנטל הוא על המבטחת לוודא את עמידת המבוטח באמצעי המיגון. מאחר שהמבטחת לא הוכיחה כי חברת ביטוח סבירה אחרת לא הייתה מספקת כיסוי, המבטחת לא הייתה פטורה מתשלום. הערעור התקבל, והעניין הועבר לבית המשפט המחוזי לקביעת הוצאות.