פש"ר 33124-04-19

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לשני עניינים: הראשון, זכות הערעור על תביעת חוב, והשני, הארכת המועד האחרון להגשת ערעור כזה. על פי החוק, הן הנושה שתביעתו הוגשה והן החייב רשאים לערער על קביעת החוב של הנאמן, ובלבד שהאחרון ייפגע מההחלטה. גם למבקש, שאינו נושה או חייב, אין זכות ערעור, שכן הוא לא הוכיח כל נזק שנגרם מפסק הדין לחוב, אלא מבקש לערער על כך שהאינטרס האישי שלו יישאר בנכס ללא זכות חוקית. אי ציות לצווים שיפוטיים וניסיונותיו לעכב את מימוש הנכס מצדיקים עוד יותר את דחיית בקשתו. זאת ועוד, בית המשפט קובע כי אין "טעם מיוחד" להאריך את המועד האחרון להגשת ערעור על פסק הדין לחוב, שכן טענות המבקש באשר למצבו הרפואי של החייב אינן מספקות ואינן משכנעות. הבקשה, שהוגשה בעיקר כדי למנוע את מימוש הנכס, נעדרת שחר, ולכן נדחית. עם זאת, בית המשפט אינו מורה על הוצאות כלשהן, בהתחשב במכלול הנסיבות.