ת"א 43640-05-12

תקציר

התיק נסוב סביב אינטרס ההנאה לגישה ולמעבר במגרש המכונה מגרש 3 בגוש 30170, בבעלות התובעים, ומגרש 111 בגוש 30171 בבעלות הנתבעים. הנתבעים רצו למכור את זכויות הקניין שלהם לצד שלישי, מה שגרם לתובעים לפעול ולהגיש תביעה. התובעים ביקשו מבית המשפט להכריז על ריבית ההנאה כאישית ובלתי ניתנת להעברה לצד שלישי כלשהו, ואילו הנתבעים ביקשו סעד הצהרתי בגין יכולת העברת הריבית. בית המשפט מצא כי אינטרס ההנאה אינו אישי וניתן להעבירו לצד שלישי. עם זאת, ההעברה הותנתה בכך שהצד השלישי יתחייב לקיים את החובות שהוטלו על הנתבעים בהסכם, שכן זכות המעבר וההתחייבויות שלובות זו בזו. ללא הסכמתו המפורשת של הרוכש ליטול על עצמו התחייבויות אלה, הנתבעים לא יכלו להמחות זכות קדימה ללא תנאי. עוד הדגישה השופטת כי זכות ההנאה, אף שהוסכם עליה, לא נרשמה בספרי המקרקעין, כלומר מדובר בהתחייבות חוזית בלבד ולא בזכות קניינית מלאה. הבחנה זו השפיעה על הסעדים המבוקשים, שכן חובה חלה רק על צדדים סמוכים. בנוסף, היעדר דרכי גישה חלופיות למגרש הנתבעים חיזק את הטיעון בדבר יכולת העברת הריבית. השופטת דחתה את התביעה בת"א 43640-05-12 וקיבלה חלקית את התביעה בה"פ 24553-07-12, תוך שהיא מצהירה על זכות המעבר כניתנת להעברה בתנאים האמורים. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.