ב"ל 2728-06-22

תקציר

## ניתוח משפטי של פסק דין בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב - יפו (ב"ל 2728-06-22) **מבוא:** פסק הדין עוסק בשאלת זכאותה של עובדת לקבלת דמי אבטלה לאחר שיצאה לחופשה ללא תשלום (חל"ת). המחלוקת המרכזית נסובה סביב הגדרת "סיבה מוצדקת" ליציאה לחל"ת, נוכח הוראות חוק הביטוח הלאומי ותקנותיו, והפסיקה הפרשנית. בית הדין נדרש לבחון האם נסיבותיה של התובעת, שכללו טיפול בתאומים, היקף שעות עבודה גבוה, ומצבו הרפואי של אביה, מהוות הצדקה מספקת ליציאה לחל"ת, כזו המזכה אותה בדמי אבטלה. **עובדות רלוונטיות:** * התובעת, ילידת 1989, עבדה בחברת מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ החל משנת 2014. * ביום 23.07.20 ילדה התובעת תאומים, שהתה בחופשת לידה עד 26.11.20, ומכאן יצאה לחופשה ללא תשלום (חל"ת) החל מ-27.11.20. * בתחילה, התובעת טענה כי הסיבה לחל"ת היא "טיפול בתאומים לאחר חל"ד עקב שעות עבודה מרובות (9 שעות ללא יכולת קיצור)". * מאוחר יותר, הוסיפה התובעת את מצבו הרפואי של אביה כסיבה נוספת, עצמאית ומוצדקת ליציאה לחל"ת. * המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) דחה את התביעה בטענה כי התובעת אינה זמינה לעבודה, וכי היציאה לחל"ת אינה מוצדקת. **הפן המשפטי והנימוקים המשפטיים:** 1. **סעיף 166(ב) לחוק הביטוח הלאומי ותקנה 8 לתקנות הביטוח הלאומי:** * הוראה זו קובעת כי מי שהפסיק את עבודתו מרצונו, מבלי שהייתה הצדקה לכך, לא יהיה זכאי לדמי אבטלה במשך 30 ימים מיום הפסקת העבודה. השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע מה ייחשב כהצדקה. * תקנה 8 מונה התפטרות בשל סיבות המפורטות בסעיפים 6 או 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, כהצדקה להפסקת עבודה מרצונו של המבוטח. 2. **פרשנות "רשימה פתוחה" של הצדקות:** * בית הדין מפנה לפסיקה (דב"ע תשן/140-02 המוסד לביטוח לאומי - אריאלה אוחנה) הקובעת כי הרשימה בתקנה 8 אינה סגורה. פקיד התביעות מחויב לראות את ההתפטרות כמוצדקת במקרים המנויים, אך שומר על שיקול דעת לבחון הצדקה גם מטעמים נוספים. 3. **הגדרת "סיבות מוצדקות" כפי שנקבעו בפסיקה ובנהלי הנתבע:** * אין חולק כי **עבודה בשעות מרובות (מעל ל- 8 שעות ליום)** וכן **מצב בריאותי של המבוטחת או של בן משפחה קרוב** (בן זוג, הורה, ילד, נכד או אח/ות) נחשבים לסיבות מוצדקות ליציאה לחל"ת (כפי שפורט בנספח 3 לכתב התביעה ובהודעת הנתבע). 4. **בחינת נסיבות התובעת – סיבה ראשונה: היקף שעות העבודה:** * **טענת התובעת:** היא עבדה 9 שעות ביום, ולא הייתה לה אפשרות לקיצור שעות העבודה, מה שהקשה על הטיפול בתאומים. * **ראיות התובעת:** מכתב המעסיק המאשר 9 שעות עבודה ביום, וכן אישור מעסיק המציין חזרה מתוכננת למשרה מלאה של 8.5 שעות ביום. * **החלטת בית הדין:** בית הדין מקבל את הטענה כי היקף שעות העבודה (8.5 שעות, כפי שעולה מהראיות המאוחרות יותר) מהווה "סיבה מוצדקת" ליציאה לחל"ת, אף אם ההסכם הקיבוצי החדש שינה את המצב. זאת, מכיוון שהתובעת העידה כי למיטב ידיעתה, לא הייתה אפשרות לעבוד "משרת אם", ולכן לא ביקשה להפחית את שעות עבודתה. כמו כן, גם אם החל"ת הייתה מתוכננת, עצם היקף השעות הגבוה מהווה עילה מוצדקת. בית הדין דוחה את טענת הנתבע בדבר אי מילוי טופס נדרש, שכן הראיות שהוצגו (מכתב המעסיק, תצהיר חשבת השכר) מספקות את הנתונים הנדרשים לגבי היקף שעות העבודה. 5. **בחינת נסיבות התובעת – סיבה שנייה: מצבו הרפואי של האב:** * **טענת התובעת:** מצבו הרפואי של אביה הצריך את עזרתה המלאה, ומהווה סיבה מוצדקת נוספת. * **ראיות הנתבע:** התובעת לא ציינה סיבה זו בעת הגשת התביעה המקורית, אלא רק לאחר שאביה עבר ניתוח. התובעת ובעלה עברו לגור בבית הוריה עוד לפני הניתוח. אביה של התובעת המשיך לעבוד עד סמוך לניתוח. לא הוגשו מסמכים רפואיים המעידים על הצורך בסיוע צמוד לאחר הניתוח, ואף אמה של התובעת התגוררה עמו. * **החלטת בית הדין:** בית הדין **דוחה** את טענת התובעת בנוגע למצבו הרפואי של אביה. בית הדין לא שוכנע כי היציאה לחל"ת נבעה מהצורך לטפל באביה, לאור העובדה שהתובעת ובעלה עברו לגור אצל הוריה עוד לפני הניתוח, היקף העזרה הנטענת לא הוכח, ואף אמה של התובעת הייתה שם. כמו כן, לא הוכח כי התובעת סיפקה עזרה ממשית, נוכח הצורך שלה עצמה לטפל בתאומים. 6. **השפעת מגפת הקורונה:** * התובעת טענה כי בתקופת הרלוונטית חלו הקלות למבוטחים בשל מגפת הקורונה, ביניהן הארכה אוטומטית של תקופת הזכאות לדמי אבטלה. * **החלטת בית הדין:** בית הדין אינו נדרש להכריע בסוגיה זו, שכן הוא קיבל את התביעה על בסיס היקף שעות העבודה של התובעת, אשר הוכח כסיבה מוצדקת בפני עצמה. 7. **ההחלטה הסופית:** * בית הדין מקבל את התביעה, על בסיס קביעתו כי היקף שעות העבודה של התובעת מהווה סיבה מוצדקת ליציאתה לחל"ת, כאמור בסעיף 20 לפסק הדין. * בשל ייצוגה של התובעת על ידי הסיוע המשפטי, לא נפסק הוצאות. **חידושים או נקודות מהותיות בפסק הדין:** * **אישור עקרון "הרשימה הפתוחה" של הצדקות ליציאה לחל"ת:** בית הדין מדגיש כי רשימת הסיבות המוצדקות אינה סגורה, וניתן להכיר גם בטעמים נוספים, בכפוף לנסיבות המקרה. * **חשיבות היקף שעות העבודה כסיבה מוצדקת:** פסק הדין מחזק את ההכרה בכך שעבודה במשרה מלאה, ובפרט מעל 8 שעות ביום, כאשר הדבר מקשה על ניהול חיים אישיים ומשפחתיים (כמו במקרה של טיפול בתינוקות), יכולה להוות סיבה מוצדקת ליציאה לחל"ת. * **החשיבות של הראיות והוכחות:** בית הדין מבסס את החלטתו על הראיות שהוצגו, כגון אישורי מעסיק ותצהירי עובדים, ומדגיש כי טענות שלא הוכחו, כמו הצורך בטיפול באב, לא יתקבלו. * **התמודדות עם טענות הנתבע:** בית הדין דוחה טענות ספציפיות של הנתבע, כגון אי מילוי טופס נדרש, ומבהיר כי די בראיות המעידות על עצם העובדה כי מדובר בשעות עבודה מרובות. * **אי-הכרעה בסוגיית הקורונה:** מעניין לציין כי בית הדין בחר שלא להכריע בשאלת השפעת הקורונה על זכאותה של התובעת, שכן החלטתו התבססה על סיבה מוצדקת אחרת. הדבר מותיר את ההכרעה בנושא זה פתוחה להליכים עתידיים. **לסיכום:** פסק הדין קובע כי התובעת זכאית לדמי אבטלה, שכן יציאתה לחל"ת בשל היקף שעות העבודה במקום עבודתה (מעל 8 שעות ביום) מהווה סיבה מוצדקת. בית הדין נמנע מלהכיר במצבו הרפואי של אביה כסיבה מוצדקת, לאור חוסר הוכחות מספק. פסק הדין משקף את הפרשנות הגמישה של חוק הביטוח הלאומי ביחס לסיבות מוצדקות ליציאה לחל"ת, תוך התחשבות במציאות החיים והקשיים האובייקטיביים של מבוטחים.