ת"א 1558/06

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך בין המכללה האקדמית תל אביב לבין עובדיה, בהם פרופ' נחמיה פרידלנד, פרופ' יאיר אורגלר וזוהר זיספל, וארבעה נאשמים החברים בקבוצה לא מאוגדת בשם "סגרים". בכוונת המכללה להקים מעבדת מחקר פסיכוביולוגית, שתערוך ניסויים בבעלי חיים, כאשר הנאשמים הם פעילי זכויות בעלי חיים המבקשים למנוע את הקמתה. המחאה, שהחלה בשערי המכללה ובמשרדיה, עברה לבתיהם הפרטיים של התובעים. התובעים טוענים כי הפגנות אלה, שכללו רעשים חזקים, השמצות והסתה, פגעו בזכותם לפרטיות ולהנאה מרכושם הפרטי, וביקשו סעד של צו מניעה קבוע כנגד הנתבעים. מנגד, טוענים הנתבעים כי מעשיהם נופלים בגדר חופש הביטוי, וכי פיצוי רטרואקטיבי עדיף על מניעה. לאחר בחינת חומר הראיות, קובע בית המשפט כי מחאות הנאשמים עלו כדי חדירה לפרטיות ומטרד אישי, תוך חציית גבול הסבירות, במיוחד במקרה של ביתו של פרופ' פרידלנד. ההפגנות הפריעו לשגרת חייהם של התובעים וגרמו להם אי נוחות. למרות שחלק מהביטויים בהם השתמשו הנתבעים יכולים להיחשב כלשון הרע, בית המשפט מציין כי ייתכן שהם היו מוגנים תחת הגנת תום הלב. עם זאת, בית המשפט מדגיש כי חופש הביטוי אינו משתרע על החופש להטריד, ומחאתם המתמשכת של הנתבעים בסמוך לבתי התובעים נעדרה הצדקה ציבורית. משכך, נעתר בית המשפט לבקשת התובעים למתן צו מניעה קבוע, האוסר על הנתבעים לקיים התקהלויות ברדיוס של 200 מטר מבתי התובעים, בהן מופעלות קריאות מחאה ואמצעים לגרימת רעש או מטרד. צו המניעה מאפשר קיום משמרת מחאה אחת שקטה בסמוך לבתי התובעים, אך רק לאחר תקופת צינון של 90 יום. כמו כן, הנתבעים נדרשים לשלם לתובעים שכר טרחה סמלי בסך 5,000 ₪ במקום הוצאות. פסק הדין נועד לאזן בין הזכות לפרטיות לבין הזכות לחופש הביטוי, תוך הכרה בחשיבותן של שתיהן תוך מתן עדיפות לזכות התובעים ליהנות מהמרחב הפרטי שלהם ללא הפרעה.