עת"מ 4143-05-10

תקציר

העותר ביקש לבטל את החלטת ועדת הערר שקבעה את הריסת קיר תמך בחלקתו ואת שיקום הנוף כתנאי מוקדם לדיון בתכניות בנייה עתידיות. הקיר המדובר תואר על ידי הוועדה כ"קטסטרופלי" ו"מפלצתי" בשל השפעתו החזותית הצורמת על הסביבה הכפרית. בעוד שבית המשפט הכיר בחדירה החזותית של החומה, הוא מצא כי לוועדת הערר אין סמכות להוציא צו הריסה מנדטורי כתנאי מוקדם לבקשות תכנון עתידיות. תפקידה של הוועדה הוא לבחון את אי חוקיות הבנייה כאחד מגורמים רבים ולא כחסם מוחלט. יתר על כן, השופט לא השתכנע כי הנסיבות מצדיקות הפעלת סמכות זו במקרה זה. הקיר, שנועד לשמור על שיפוע החלקה, הותר על ידי הוועדה המקומית, אם כי ייתכן תוך חריגות מהתוכניות שאושרו. בנוסף, הסכמתו המוקדמת של מינהל מקרקעי ישראל, שלא התקבלה, עשויה הייתה להשפיע על החלטת הוועדה. עוד ציין השופט כי העותר, לכאורה בהתאם להנחיית הוועדה המקומית, הגיש בנפרד חלק מהבקשות להיתר, שייתכן שלא עלו בקנה אחד עם העדפתה של ועדת הערר להגשה מקיפה. יתר על כן, ההסכם האחרון בין העותר לבין המינהל, עד לעמדת ועדת הערר, התייחס לחלק מחששות אי החוקיות. בסופו של דבר העתירה התקבלה, והחלטת הוועדה בוטלה. פסק דין זה אינו מתייחס לאישור התכנית החדשה של העותר או לקביעות קבועות אחרות של ועדת הערר.