בג"צ 67/71

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בערעור על החלטת רשם סימני המסחר לדחות בקשה למחיקת סימן מסחר מחמת אי שימוש. סימן המסחר המדובר הוא המילה "דרמול", הרשומה על ידי חברה שוויצרית שלא עשתה שימוש בסימן בישראל במשך 38 שנים. המערערת, חברה ישראלית, הגישה בקשה למחיקת סימן המסחר לפי סעיף 22(1) לפקודת סימני מסחר, 1938, המאפשר ביטול רישום סימן מסחר מחמת חוסר שימוש. המשיבים לא הביאו ראיות לנסיבות מיוחדות שיסבירו את אי השימוש בסימן, ובית המשפט העליון הסכים כי טענותיהם אינן מספיקות. עם זאת, לרשם היה שיקול דעת אם להיעתר לבקשת המחיקה, ובית המשפט אישר היבט זה של ההחלטה. עם זאת, בית המשפט קבע כי במקרה זה לא התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות הפעלת שיקול דעת זה, וכי החלטת הרשם אינה חוקית, שכן נראה כי היא מונעת מרצון למנוע מהמערערת להשתלט על סימן המסחר. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי הליכים לפי סעיף 22(1) צריכים להתמקד בסוגיית אי השימוש ולא להתחשב בכוונותיו של המבקש לשימוש עתידי בסימן. השופט הראשי, השופט ויטקון, נתמך על ידי השופטים מני ועציוני בפסק דין זה, אשר חייב את מחיקת סימן המסחר "דרמול" בשל אי שימוש ופסק הוצאות למערערת.