ת"א 52375-03-23

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון, שניתן על ידי השופטת רות רונן, מתייחס לסכסוך קרקעות בין שני צדדים יהודים. התובעים, לרבות אליאס, הטוען כי ירש את הקרקע, והתובע מס' 2, אשר סייע לכאורה בעסקה, ביקשו צו מניעה זמני להפסקת פעילויות מסוימות בקרקע. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובעים לא סיפקו ראיות מספיקות לתמיכה בתביעתם, ואליאס לא הגיש תצהיר המפרט את ההיסטוריה של הקרקע. הסיכויים שתביעתם תצליח נחשבו אפוא חלשים. יתר על כן, בית המשפט שקל את מאזן הנוחות, שבדרך כלל ניתן לו בכורה במקרים כאלה, ומצא אותו לטובת הנאשמים. התנהלות התובעים, לרבות השתהותם בנקיטת הליכים משפטיים למרות שידעו על פעילות הנתבעים במשך שנים, נתפסה כחסרת תום לב. התקנת אמצעי ביטחון וכרם על הקרקע על ידי הנאשמים נחשבה הכרחית לביטחון ולהגנה, במיוחד כאשר שני הצדדים התחייבו לציית להחלטת בית המשפט. בנוסף, טענת התובעים כי מעשי הנתבעים היוו העמקת המחלוקת וכי פינוי הקרקע יהיה בלתי אפשרי, לא נתמכה בראיות. בית המשפט הדגיש כי שני הצדדים הם ארגונים יהודיים, ואין סיבה להאמין כי הנתבעים לא יצייתו לצו בית המשפט. כן נשקלה הסכמתם של הנתבעים עם חקלאי לעיבוד הקרקע, ובית המשפט מצא כי כיבוד הסכם זה היה אינטרס של שני הצדדים ולא היה כרוך בהקמת מבני קבע. לסיכום, הבקשה לצו מניעה זמני נדחתה, ובית המשפט הורה לתובעים לשאת בהוצאות הנתבעים, בסך 25,000 ₪, בשל חוסר הכבוד של התובעים כלפי בית המשפט והצד השני במהלך הדיונים. החלטה זו התקבלה בהעדר הצדדים וניתנה ביום 29.5.2023.