בג"צ 305/89

תקציר

פסק הדין הוא תגובה לעתירה הקוראת תיגר על סמכותם של שופטים להתיר או לאסור הקלטה של דיונים בבית המשפט. השופט י' בך והשופט א' ברק מסכימים עם מסקנתו של השופט אלוני לדחות את העתירה, אך מציגים עמדה שונה בנושא. בעוד השופט אלוני סבור כי לשופט יש סמכות טבועה למנוע רישום מקביל, השופט בך קובע כי אין לשופט סמכות לאסור על מי שנכח בבית המשפט לרשום רישום בעל פה. הם מסכימים כי השימוש במכשירי הקלטה הוא מקרה מיוחד ויש להתירו רק בהסכמת השופט, אשר עשוי להינתן או להידחות על פי קריטריונים ספציפיים. קריטריונים אלה כוללים פוטנציאל למבוכה לעדים, הפרעה לניהול תקין של המשפט או שימוש מכוון בהקלטה מחוץ לאולם בית המשפט. השופט בך סבור כי כל מי שנכח באולם בית המשפט צריך להיות מסוגל להשמיע את רישומו, ואילו השופט אלוני גורס כי יש לבקש תחילה את רשות בית המשפט. השופט ברק מציע כי ניתן לבצע הקלטות קצרות ללא הסכמה מראש, אך הקלטה טעונה אישור. כל השופטים מסכימים כי יש לדחות את העתירה, אך דעותיהם השונות יוצרות מגוון נקודות מבט בסוגיית הקלטת הדיונים בבית המשפט.