תע"א 2927/09

תקציר

התובע, עובד עירייה, תבע את עיריית ירושלים על כך שלא יצרה קשר עם הממונה על השכר לפני שהסכימה לשלם לו שכר מוגדל, שלטענתו מהווה הפרת חובה חקוקה. העירייה טענה כי אין ביכולתה לפעול בניגוד להחלטת הממונה על השכר, שדחה את תביעת התובעת לתוספת הדו-מסלולית. בית המשפט מצא כי העירייה אמנם הפרה את חובתה בכך שלא ביקשה את אישורו של הממונה על השכר, אך התובעת לא הצליחה להוכיח כל נזק שנגרם כתוצאה מהפרה זו. זאת ועוד, הנזק הנטען על ידי התובעת - עוגמת נפש ונזק ראייתי - לא היה מהסוג שנועד להימנע על ידי החקיקה הרלוונטית, שהתמקדה בהגנה על הקופה הציבורית ובשמירה על היציבות הכלכלית. התובע טען כי הוא מנוע מלהצטרף לתביעה נגד העירייה משום שהסתמך על התחייבות העירייה לפעול בהתאם לפסק בוררות בעניינו של עובד אחר. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובע לא היה מנוע מלממש את זכויותיו, שכן הוא יכול היה לנקוט בהליכים משפטיים בשלב מוקדם יותר ותוצאת פעולה זו אינה ודאית. בסופו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי לא התקיימו התנאים להפרת חובה חקוקה ודחה את התביעה. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.