בש"פ 10630/08

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשה להארכת מעצרם של ארבעה משיבים שהואשמו ברצח בכוונה תחילה. השופט פותח ומציין כי חלוף הזמן אינו השיקול היחיד בהחלטות הנוגעות להארכת מעצר, אלא שיקול אחד מני רבים שיש לבחון. הבקשה נענית בשל חומרת האישומים, המסוכנות הפוטנציאלית למתלונן ולמשפחתו והיעדר שינוי משמעותי ברמת המסוכנות הנשקפת מהמשיבים. השופט מדגיש כי חומרת העבירה, במקרה זה, רצח בכוונה תחילה, מצביעה על רמת מסוכנות גבוהה שקשה להקל עליה. השופטת מתייחסת גם לסוגיית השיהוי בהתקדמות המשפט, מייחסת אותה בין היתר לשינויים בייצוג ובטענות הפסילה, ומעודדת זירוז הליכים, במיוחד עבור המשיב מס' 4 שמשפטו מתקדם באופן בלתי משביע רצון. השופט מבחין בין משפטם של המשיבים 1 עד 3, שהסתיים במחצית הדרך, לבין משפטו של המשיב 4, ומורה לקבוע דיונים נוספים לאחרון. לבסוף, השופט נעתר לבקשה להארכת מעצר, תוך הדגשת הצורך בצעדים מעשיים שיבטיחו דיון מהיר יותר, תוך הכרה בכך שסביר להניח שיידרשו הארכות מעצר נוספות בעתיד.