ע"פ 71800/02

תקציר

פסק דין זה דן במקרה שבו הואשמו שלמה קליין, שכיהן כמזכיר הראשי של בית הדין הרבני בבאר שבע, ואדם נוסף, במספר עבירות הקשורות לזיוף תעודות גיור ומתן תעודות אלה למספר נשים שביקשו להתגייר. כתב האישום כלל ארבעה אישומים, שכל אחד מהם מפרט פרשה אחרת של המרה, במסגרתה הואשמו הנאשמים בקשירת קשר, מסירת תעודות מזויפות, זיוף על ידי עובד ציבור, לקיחת שוחד, הפרת אמונים וניסיון לשידול לעבירה של עדות שקר. לאחר משפט ממושך, הרשיעה הערכאה הנמוכה יותר את המערער בחלק מהאישומים, תוך זיכויו מאחרים מחמת ספק סביר. המערער ערער על הכרעת הדין וטען כי הערכאה הנמוכה יותר שגתה בקביעות המהימנות שלה וכי הראיות אינן תומכות בהרשעה. שופט בית המשפט המחוזי, השופט ברלינר, נתן חוות דעת מקיפה ומפורטת, שניתחה כל אחד מהאישומים ואת הראיות שהוצגו. בסוגיית קביעות המהימנות ציינה השופטת ברלינר כי הערכות בית משפט קמא מקובלות ככלל, והיא אינה רואה עילה להתערב, מה גם שההגנה לא הציגה טעמים משכנעים להטיל ספק במהימנותם של העדים. באשר לכתב האישום תמצית עדויותיהן של שתי המתלוננות המרכזיות, אלסקה לוק (יעל גולדמן) וסנדרה-דבורה גרוס, וחוויות דומות שעברו. שתי הנשים החלו בלימודי גיור בגרמניה והופנו למערער, שדרש מהן כסף לארגון הגיור שלהן בבאר שבע. המערער הורשע בשוחד, שכן בית המשפט האמין לחשבונות המתלוננים כי שילמו לו ישירות, בניגוד לטענת המערער כי התשלומים בוצעו לאדם אחר. השופט ברלינר בחן גם את טענות המערער ביחס לעבירות הזיוף ומתן תעודות כוזבות, שהיו משותפות לכל האישומים. היא הגיעה למסקנה כי התעודות מזויפות, שכן הן מכילות תאריכים מזויפים, והמערער ידע על זיוף זה. הרשעתו של המערער בעבירות אלה אושרה, למעט בעבירת הזיוף, שם הציע השופט ברלינר זיכוי מחמת הספק הסביר, שכן הזייפן בפועל, קליין, נפטר ולא היו ממצאים חד משמעיים לגבי הזיוף. בהתייחסו לאישומים הספציפיים, ניתח השופט ברלינר את הראיות והטיעונים הקשורים לכל פרשיית גיור. באישום הראשון, בו היו מעורבים אלסקה ובעלה, האמין בית המשפט לעדותו של הבעל כי המערערת הציעה להם לבצע עדות שקר כדי לכסות על התאריכים הכוזבים בתעודת הגיור. לפיכך, הרשעתו של המערער בניסיון שידול לביצוע עבירה אושרה. האישום השני עסק במשפחת קמינר, ובית המשפט מצא את עדויותיהם של יהודה ואילונה קמינר אמינות. המערער הורשע בכל העבירות בתיק זה, לרבות שוחד, שכן בית המשפט דחה את טענתו כי הכסף שולם לאדם אחר. האישום השלישי, בו הייתה מעורבת ואלרי הנסן, הביא את השופט ברלינר לאשר את ההרשעה במתן תעודה מזויפת, שכן התעודה הכילה מידע כוזב והמערער היה מודע לכך. עם זאת, היא הציעה לזכות את המערער מהפרת אמונים וזיוף, מחמת חוסר ראיות וספק סביר, בהתאמה. כתב האישום האחרון עסק בגיור של שאול, רון כהן ומשפחתו. בית המשפט קיבל את עדותו של כהן, לרבות גרסתו לשיחה בביתו של המערער בה רמז המערער כי הגיור יהיה כרוך בתשלום. השופט ברלינר הגיע למסקנה כי מדובר בבקשה לשוחד, ואישר את ההרשעה בשוחד ובעבירות נלוות אחרות, למעט קשירת קשר לביצוע עבירה, שכן המערער לא הואשם בעבירה זו. השופט ברלינר התייחס גם לכמה סוגיות כלליות, ובהן ממצאי המהימנות של בית משפט קמא ביחס למערער, סכומי הכסף הגדולים שנמצאו בחשבונותיו של המערער והדמיון בין פרשיות הגיור. היא הגיעה למסקנה כי גורמים אלה תומכים בהרשעות. בהתייחסו לגזר הדין, הפחית השופט ברלינר את תקופת המאסר מ-30 ל-27 חודשים, בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער ובעובדה שזוכה מחלק מהאישומים בערעור. השופט צ' המר והשופט י' שייצר הסכימו עם דעתו של השופט ברלינר, למעט עבירות הזיוף, בהן סברו כי אין לזכות את המערער. בסופו של דבר, הערעור נדחה ברוב חלקיו, והרשעותיו וגזר דינו של המערער אושרו, תוך הפחתה קלה בתקופת המאסר.