ע"א 385/59

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לתיק שבו היו מעורבים החברה הישראלית לתעשיית הכותנה ושאול רחמני. המשיב, שאול רחמני, הגיש תביעה נגד המערערים על סמך מספר שטרי חוב מיום 28.3.1958. המערערים ביקשו רשות להתגונן בדיון דחוף, אך נדחו על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מה שהוביל אותם לערער. בערעור נטען, כי היה מקום לתת למערערים רשות להתגונן משום שבתצהיר צוין כי מדובר בריביות מופרזות ששולמו למשיב. עם זאת, התצהיר לא פירט את שיעורי הריבית, הסכומים או הנסיבות של השטרות המדוברים. השופטים הסכימו עם החלטת הערכאה הנמוכה יותר, והדגישו כי נאשם חייב למסור פרטים ספציפיים כדי לקבל רשות להתגונן. יתר על כן, התצהיר לא ביסס קשר בין התביעה לבין ההערות. השופטים העירו גם על טיעוניהם בכתב של המערערים, שהציגו עובדות חדשות שלא הוצגו בדיון הראשון, והסתייגו מניסיונם להשפיע על ערכאת הערעור בסתירות אלה. משכך, נדחה הערעור, והמערערים חויבו לשלם למשיב את הסכום הנתבע, לרבות ריבית, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.