ע"א 9749/03

תקציר

התיק עוסק בערר על סכסוך פיצויים בין הוועדה המקומית לתכנון ובנייה קריית אתא לבין יורם ונירה אליהו על הפקעת קרקע בבעלות יורם אליהו. במקור, 92% מהחלקה של אליהו הופקעו לצורכי ציבור וגרמו נזק ליתרת הקרקע. בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק כי על הוועדה לפצות את אליהו בסך 234,870 דולר, שכיסו הן את החלק המופקע, על בסיס ערכו החקלאי, והן את יתרת החלקה שערכה נקבע כנמוכה יותר בשל הפקעה חלקית. עם זאת, שני הצדדים לא הסכימו עם פסק הדין; הוועדה התנגדה לכל פיצוי בגין הקרקע שלא הופקעה בטענה שהסכם הפשרה אינו מכסה החלטות על פיצויים, ואילו אליהו טען לפיצוי גבוה יותר על בסיס הערכת שווי למגורים. בעררים נדונו השאלה האם חל סעיף 190(א)(1) לחוק התכנון והבניה, המונע הפקעה חלקית אם הוא מפחית את יתרת ערך הקרקע. נקבע כי החוק אינו חל מאחר שערך הקרקע הנותרת עלה עקב ייעוד חדש, ומכאן שלא חל ירידת ערך. בית המשפט העליון פסק פיצוי רק עבור השטח המופקע על בסיס ייעודו החקלאי, ותיקן את סך הפיצויים ל-149,100 דולר בתוספת ריבית ממועד ההפקעה בשנת 1991, בהתאם לחוק לתיקון חוק הרכישה. בנוסף, מומחים אישרו כי איחוד השטח למגורים הוא סביר וכי יש להתייחס לחששות הפקעה מידתית במהלך התנגדויות תכנוניות. בית המשפט התייחס גם לסוגיות פרוצדורליות, ואישר כי עיכובים פרוצדורליים מצדיקים הצמדת פיצויים למדד המחירים לצרכן במקום התאמה לציפיות מגורים ספקולטיביות. ההחלטה נטתה, אם כן, למזעור ההגנה המופרזת תוך שמירה על פיצוי הוגן במסגרות החוק הקיימות.