רע"פ 6231/18

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לבקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב. המבקשים ביקשו לערער על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב, שהרשיע אותם במספר עבירות תנועה. העבירות כללו נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון תקף ונהיגה ללא ביטוח. בעבר נפסל המבקש מלהחזיק ברישיון נהיגה פעמיים: פעם אחת למשך חצי שנה ופעם אחת למשך 14 יום. למרות זאת, נתפס המבקש נוהג ברחוב הירקון ברמת גן במהלך תקופת הפסילה. בית משפט השלום לתעבורה הרשיע את המבקש בעבירות האמורות והטיל עליו עונש הכולל תשעה חודשי מאסר על תנאי, פסילה של 24 חודשים מהחזקת רישיון נהיגה וצו שירות לתועלת הציבור. המבקש ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בטענה כי נסיבותיהם הפרטניות מצדיקות תקופת פסילה קצרה יותר. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, והביא את המבקש להגיש בקשת רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר. בבקשה נטען כי מצבו הרפואי של המבקש ונסיבותיו המיוחדות מצדיקים הקלה בעונש. עם זאת, השופט קבע כי הבקשה לא העלתה סוגיות משפטיות מהותיות מעבר לאינטרס האישי של המבקש. השופטת הדגישה כי טענות המבקש התמקדו בנסיבות הפרטניות ולא הציגו שאלות משפטיות חדשות או חריגות. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה. עוד ציינה השופטת כי העונש שהטיל בית משפט השלום לתעבורה היה מידתי ולא חרג מהנורמות המקובלות, במיוחד בהתחשב בזלזול הבוטה של המבקש בחוק ובסכנה הנשקפת למשתמשי הדרך האחרים. בנוסף, השופט הבחין בין עניינו של המבקש לבין התקדים שנקבע בפרשת לופוליאנסקי, והדגיש כי מצב רפואי אינו פוטר אדם מהתמודדות עם תוצאות מעשיו הבלתי חוקיים.