ת"א 2301-03-16

תקציר

העותרים ביקשו לדחות את תביעת המשיב, בטענה כי לבית המשפט הישראלי אין סמכות לדון בה מאחר שמדובר בעניין ירושה, כאמור בסעיף 136 לחוק הירושה, הקובע כי לבית משפט ישראלי יש סמכות בענייני ירושה של יחידים שהתגוררו בישראל או שהיו להם נכסים כאן. תביעת המשיב, אשר ביקש סעד כספי מהעותרים, לא יראו כתביעת ירושה. אכן, לא ניתן היה להגיש אותה בין המנוח לבין העותרים. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי סיווג התביעה נקבע על פי הסעד המבוקש, שבמקרה זה הינו כספי. גם "מבחן אלדרמן", אליו התייחסו העותרים, נמצא כבלתי רלוונטי למקרה הנוכחי. כמו כן, נדונה סמכות השיפוט הבינלאומית של התביעה, ונקבע כי מאחר שתביעת המשיב אינה נופלת תחת חוק הירושה ואינה מבוססת על הדין הישראלי, היא אינה נוגעת ל"ירושת אדם". במקום זאת, הייתה זו תביעה כספית המבוססת על החוק האוסטרי, כלומר סעיף 136 לא חל. לפיכך, דחה בית המשפט את בקשת העותרים לדחות את התביעה, ותחת זאת חייב את המשיב להעמיד ערבות בסך 10,000 ₪ להבטחת הוצאות העותרים בתוך 60 יום. אם המשיב לא יעשה כן, התביעה תימחק. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים ביום 4.9.2016.