דב"ע 400022/98

תקציר

הערעור מתייחס לפרשנות סעיף בהסכם קיבוצי שנחתם בין העובד המערער לבין המשיבה, מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון, בחודש מאי 1995. הסעיף המדובר מחייב בחינה של מידת השיפור הנדרשת בתנאי העבודה בתחום הניידות והתקינה המחודשת שתבוצע על ידי המשרד, שהייתה אמורה להסתיים בתוך שלושה חודשים מיום חתימת ההסכם, כאשר יישום תוצאותיו יחל בתוך ארבעה חודשים. המשיב לא עמד בלוח הזמנים. המערערת טוענת כי כוונת הסעיף הייתה לשפר את תנאי העבודה של העובדים באמצעות הגברת התקינה ושינוי הניידות, קרי המרת מאה תקני רכב מרכב אישי לרכב שירות, ואילו המשיבה טוענת כי התחייבה רק לבחון את הנושא. בית הדין האזורי צידד בפרשנותו המילולית של המשיב לסעיף. השופט א' ברק מבית הדין הארצי לעבודה פסק לטובת המערערת, בקובעו כי תכליתו של הסעיף, כפי שעולה מנסיבות יצירתו ויחסי העבודה בו, הייתה לשפר את תגמול העובדים בגין עבודה מוגברת בתקופת העלייה הגדולה, וכי הבדיקה הייתה צריכה להיערך על פי התנאים שהיו קיימים בעת חתימת ההסכם. השופט הורה למשיבה לבחון מחדש את מידת השיפור בתנאי הניידות בהתאם לנסיבות מאי 1995, ולערוך את הבדיקה בתום לב, במטרה לפצות עובדים בגין עבודתם הנוספת בתקופה האמורה. ההחלטה התקבלה פה אחד בין הרכב השופטים, שכלל את השופט א' רבינוביץ', המשנה לנשיא י' אליאסוף, נציג העובדים י' זיו ונציג המעסיקים מ' אורן.