ת"א 44159-06-15

תקציר

בית המשפט מצא כי תביעתו של התובע, מר ארז, נגד טבע לתשלום עמלות או אגרות בגין הקמת מפעל תרופות ברוסיה הייתה חסרת בסיס. השופטת דחתה את העילה החוזית לתביעתו של ארז, וציינה כי לא נכרת חוזה בין מר ארז לבין טבע. על פי פרשנותה של השופטת לגרסתו של ארז עצמו לאירועים, ניכר היה כי לא הייתה כל כוונה ליצור קשר משפטי או ודאות כלשהי לגבי התנאים במהלך שיחתו של מר ארז עם מר הורביץ, בא כוחה של טבע. יתר על כן, מכלול הראיות, לרבות תצהירים והתכתבויות, סתר את טענתו של מר ארז כי נעשה הסכם. עוד קבע השופט כי עדותו של ארז אינה אמינה בשל סתירות ושינויים בהודעותיו. גם אם היה נוצר חוזה תיווך או ייזום, עדיין לא היה ארז זכאי לכל תשלום. פעולת התיווך או הייזום לא צלחה, ומר ארז לא תרם לעסקה שניסה לתווך. השופט השווה את טענתו של ארז לזו של ברוקר שאינו מצליח לשכנע משקיע להשקיע בסטארט-אפ ספציפי, אך לאחר מכן דורש תשלום כאשר המשקיע מבצע השקעה שאינה קשורה באותו תחום. השופט הדגיש כי החלטתה של טבע להקים מפעל ברוסיה אינה תלויה בתרומתו של ארז. בנוסף, דחתה השופטת את תביעתו של ארז להתעשרות ללא עילה. ארז לא סיפק את שירותיו לבקשת טבע, ולא היה ברור שטבע תצטרך לפצות אותו על מעשיו. טבע הייתה רשאית להניח כי מניעיו של ארז היו קשורים לקשריו עם מר דוקוצ'אייב, שהיה קשור לפרויקט המוצע. לפיכך, לא היה עשיית עושר ולא במשפט, ומר ארז לא היה זכאי לתשלום. עוד ציינה השופטת כי שירותיו של ארז לא הניבו את ההטבות הרצויות לטבע; כל ערך שנגזר ממעשיו היה עצמאי ולא זיכה אותו בתשלום. לסיכום, השופט הורה לארז לשאת בהוצאות המשפטיות של טבע, בסך 150 אלף שקל, המשקפות את הוצאותיה של טבע בהתגוננות מפני התביעה בסך 5.5 מיליון שקל. ההחלטה התקבלה בהיעדר שני הצדדים וניתנה ביום 28.2.2018.