ע"ע 455/05

תקציר

פסק הדין בתיק זה נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לתביעת המשיב לפיצוי בסך 50,000 ₪ מהמערערת, לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, בעילה של פיטורים שלא כדין הקשורים להריון. המערערת ביקשה לדחות את התביעה על יסוד תקופת ההתיישנות. התיק סבל מטעויות פרוצדורליות ברמת בית הדין האזורי, שהובילו לשורה של פסקי דין וביטולים. סלע המחלוקת המרכזי היה האם יש לדחות את עילת התביעה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה מחמת התיישנות. החוק קובע תקופת התיישנות של 12 חודשים למקרים כאלה. המשיב טען כי תקופת ההתיישנות היא פרוצדורלית ואינה מבטלת את הזכות המהותית, ואילו המערער טען כי עילת התביעה אכן התיישנה. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט צור, קבעה כי יש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי בשל היעדר הנמקה ולהחזיר את התיק לפסק דין מנומק. עוד קבעה השופטת צור כי יש להבחין בין עובדות המקימות עילת תביעה לבין עילת התביעה עצמה – אין בביטולן כדי למנוע שימוש בעובדות אלה לביסוס עילות תביעה אחרות. המשנה לנשיאה ברק, בחוות דעתה החולקת, הדגישה את הצורך בהנמקה בהחלטות שיפוטיות וטענה כי אין לדחות את עילת התביעה המיושנת, שכן העובדות יכולות לתמוך בטענות אחרות. פסק הדין קיבל את דעת הרוב והורה לבית המשפט המחוזי ליתן החלטה מנומקת בסוגיית ההתיישנות, תוך שהוא מורה למשיב לשאת בהוצאות המערערת בסך של 2,500 ₪.