תא"מ 29992-12-19

תקציר

התובעים, מתווכי נדל"ן, תבעו את הנתבע על סך 55,000 ₪ דמי תיווך לאחר שפנה אליהם בנוגע לדירה שפורסמה למכירה ונרכשה בסופו של דבר על ידי בתו ובעלה. הנאשם התנגד, מה שהוביל לפסק דין זה. בית המשפט מצא כי הנתבע אמנם לא היה צד להסכם הרכישה, אך פעל בחוסר תום לב. הוא הציג את עצמו כמתווך מורשה ורוכש פוטנציאלי שישלם את דמי התיווך. עם זאת, לנתבע לא היה רישיון תקף והוא לא רכש את הדירה בעצמו. במקום זאת, בתו וחתנו קנו אותו, כלומר התובעים לא היו זכאים לשכר טרחה מהם. בית המשפט קיבל את טענת התובעים בחלקה, וקבע כי התנהלות הנתבעת גרמה לתובעים לוותר על חתימת הסכם תיווך עם הרוכשים בפועל. עם זאת, בית המשפט מצא גם רשלנות תורמת מצד התובעים בכך שלא הבהירו את המצגים בעל פה שנעשו על ידי הנתבעת. לפיכך, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובעים 27,500 ₪, בתוספת ריבית והצמדה, בחמישה תשלומים שווים. כל צד היה אחראי להוצאותיו המשפטיות.