ה"פ 29232-07-12

תקציר

התיק סובב סביב שתי דיספוזיציות סותרות בנוגע לדירה באשדוד. העותר, חנין, טוען כי זכותו בדירה נובעת מהסכם מכר מיום 15.2.2011, ואילו המשיב, מגיד, שואב את תביעתו מהסכם משכון מיום 28.2.2011, אשר נרשם ביום 8.3.2011 והופך אותה לדיספוזיציה מאוחרת יותר. חנין מבקש לקבוע את עדיפות זכותו על פני זכותו של מגיד ולהורות על מחיקת המשכון שנרשם לטובתו של מגיד. ניתוחו של בית המשפט מתמקד בנסיבות הסכם המכר ובהתנהלותה של חנין, המבקשת. עולה כי הסכם המכר נועד להקל על גביית החוב של גינזבורג לחנין וייתכן שנועד להמחות זכויות לצד שלישי תוך עקיפת רשויות המס. בית המשפט מגדיר את ההסכם כ"חוזה מגירה" ומוצא אותו חסר תום לב ובהירות, במיוחד בכל הנוגע לאי רישומו והודעה לחברה המשכנת ולרשויות המס. למרות המועד המוקדם יותר של הסכם המכר, בית המשפט מצדד במגיד, המשיב, תוך שהוא מצטט פסיקה המדגישה את עקרון תום הלב במצבים כאלה. תחבולותיה של העותרת ואי רישום הסכם המכר פגעו באינטרס ההסתמכות של המשיב. לפיכך, בית המשפט מכיר בזכותו המאוחרת של מגיד כעדיפה על זכותו הקודמת של חנין, ומציין כי כוונת המחוקק במקרים כאלה היא לתת עדיפות לעסקה השנייה. משכך, נדחית טענת העותר להעדיף את זכותו ולמחוק את המשכון לטובת מגיד. עם זאת, ייתכן שחנין עדיין צריכה להיזקק להיקף החוב של גינזבורג בפועל או לעסקאות היסוד שיצרו אותו. כן חויב העותר לשאת בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דין, בסך 25,000 ₪. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ונכנס לתוקף החל מיום 11.4.2013.