רע"א 8707/23

תקציר

בית המשפט, שפעל מכוח תקנה 149(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, דן בערעור שדן בשאלה האם ניתן להחיל החלטה קודמת בעניין ראיות מומחה בנזיקין על תביעת פיצוי סוציאלי לאומי. בית המשפט אישר כי ניתן להשתמש בראיות כאלה בתביעות הבאות, לתמוך בהליכים משפטיים יעילים ובעקביות בין פסקי דין. התיק בחן את מערכת היחסים בין התובעים, הנתבעים והמל"ל בענייני פיצויים, וציין כיצד לעתים קרובות הפיצוי מתחלק בין תשלומי המל"ל לבין תשלומי הנזיקין, תוך הבטחת שלא יתרחש פיצוי מופרז. היא הדגישה את זכותה של המל"ל, על פי חוק הביטוח הלאומי, לתבוע פיצוי מהאחראי לגרימת הפגיעה. תקדימי מקרים קודמים, כמו פרשות זטולובסקי וקרנית, סייעו. תקדימים אלה קבעו כי קביעות מומחים שניתנו בהליכי תביעות יכולות לחייב תביעות עתידיות של המל"ל, גם אם התביעה המקורית הסתיימה בפשרה. בית המשפט הדגיש את המושג "קרבה בחומר", והציע כי פסיקות המשפיעות על צד אחד עשויות להשפיע באופן מהותי על המל"ל בשל הקשר האינהרנטי ביניהם. למרות שצוינו חששות לגבי ניגודי אינטרסים, יישור חוות דעת מומחים בין תביעות מטפח יעילות פרוצדורלית ומקטין את הסיכון לתוצאות סותרות. בסופו של דבר, בית המשפט דחה את הערעור, ואישר כי השימוש בקביעות מומחים בטענות המל"ל הוא מוצדק ויעיל, כפי שהוכח במקרה זה ובמקרים דומים, בהם הדרכה פרוצדורלית וחוות דעת מומחה מבססות את הרציונל של עקביות בעניינים משפטיים השלובים זה בזה. ההחלטה הסתיימה בכך שהמל"ל יישא בהוצאות המשפט של המשיבים.