סע"ש 48650-11-22

תקציר

פסק הדין המדובר נוגע לסמכות השיפוט המקומית של בתי הדין לעבודה בישראל ביחס להליכים המתנהלים בתל אביב. כיום, הנושא נשלט על ידי תקנות בית הדין לעבודה, אשר אינן מאפשרות לצדדים לחרוג מהתנאים המפורטים לגבי סמכות השיפוט המקומית. מאחר שאין הוראה מפורשת בתקנות לתביעות בדבר חילוט ערבות על ידי המדינה, חלה ההוראה הכללית, הקובעת כי בית המשפט המוסמך הוא בית המשפט האזורי במקום מגוריו או עבודתו של התובע, או במרכז מפעלו של הנתבע. בעוד שנראה כי הפרשנות המילולית נותנת לתובע ברירה, השופט קבע כי בית המשפט המוסמך לדון בתביעה הוא זה שנמצא במקום מגוריו של התובע. הדבר עולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות ועם כוונת המחוקק העומדת מאחורי התקנות. עוד הדגישה השופטת כי קביעת סמכות השיפוט על בסיס מרכז פעילותו של מוסד פיננסי עלולה להוביל לתוצאות בלתי סבירות, במיוחד לאור העובדה שרוב הגופים המוסדיים ממוקמים בתל אביב, דבר היוצר עומס מופרז על בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. תחת זאת, הזיקה למקום מגוריו של התובע ראויה יותר ומתיישבת עם האינטרס הציבורי במשפט מהיר ויעיל. לפיכך, יש להעביר את התביעה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, שכן התובעת מתגוררת באשקלון. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של הצדדים, והם יעודכנו בהתאם.