ע"א 4686/22

תקציר

הערעור מתייחס לבקשה לצווי מניעה קבועים נגד עסק שמשמיע מוזיקה רועשת בסמוך לבניין המערערים, כאשר המערערים מבקשים לפסול את השופט הדן בעניינם. בערעור נטען כי התנהלות השופט פגעה בשמם הטוב והפגינה היעדר משוא פנים. עם זאת, השופט קבע כי בקשות פסילה אינן הערוץ המתאים לערעור על החלטות, וכי המערערים לא הציגו נסיבות המקימות חשש ממשי למשוא פנים. עוד ציינה השופטת כי טענות המערערים היוו במידה רבה ערעורים סטנדרטיים והלינו על תוכן ההחלטה הקודמת – שאינה עילה מוצדקת לפסילה. זאת ועוד, חלק מטענות המערערים לא הועלו בבקשת הפסילה הראשונית, כלומר לא ניתנה למשיב הזדמנות להתייחס אליהן. השופטת הדגישה כי התשתית העובדתית והמשפטית של המערערים לבקשתם לוקה בחסר, וכי ההחלטה אינה מכריעה מראש את ההליך העיקרי. לבסוף, העיר השופט על הלשון הבלתי ראויה והבוטה בה השתמשו המערערים בטיעוניהם. משכך, דחתה השופטת את הערעור והדגישה כי אין בדחייה משום הוראה כלשהי לגופו של ההליך המתנהל.