ע"א 29/74

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון התייחס לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים שדחה בקשה לאימוץ. המקרה עסק בילד שנולד לרווקה שסירבה לחשוף את זהות אביו של הילד, ובכך לא אפשרה לקבל את הסכמתו. בית המשפט המחוזי פירש את חוק אימוץ ילדים באופן מחמיר, ודרש את הסכמת האב או הוכחה כי לא ניתן לברר את דעתו. עם זאת, בית המשפט העליון, בהחלטת רוב, קבע כי יש להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי להמשך בירור. הם הדגישו את הצורך לברר את זהות האב כדי להבטיח את רווחת הילד ולמנוע בעיות פוטנציאליות הקשורות לקרבה משפחתית והלכתית. השופט קיסטר הדגיש את הפרשנות הליברלית של החוק, השואפת לאפשר להורים לגדל את ילדיהם תוך הבטחת רווחת הילד. פרטים נוספים על האב התבקשו והודגש הצורך בתסקיר נוסף מפקיד הסעד. מנגד, השופט עציוני, בדעת מיעוט, דגל בהוצאת צו האימוץ לאלתר ללא חקירה נוספת, תוך שימת דגש על הפן האנושי וטובת הילד. עציוני טען כי סירובה של האם לגלות את זהות האב נופל בגדר הוראות חוסר האפשרות הסבירה לפי סעיף 11(2) לחוק האימוץ. עציוני העדיף גישה מקלה יותר כלפי האם, והכיר בסיבות הנפשיות והחברתיות שמאחורי סירובה ובדעות הקדומות הרווחות בקרב אימהות חד-הוריות. כמו כן הודגשו ההשלכות ההרסניות של חוסר הוודאות, המשפיעות הן על המאמצים והן על הילד. פסק הדין, ברוב קולות, צידד בדעתו של השופט קיסטר, והחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי. לפסק דין זה השלכות משמעותיות על הליכי אימוץ, במיוחד על ילדים שנולדו מחוץ לנישואין, תוך איזון בין זכויותיהם ורווחתם של כל הצדדים המעורבים.