ת"א 2512/04

תקציר

התובע, חקלאי שחלקתו נפגעה בשריפה, תבע את מושב פורת ואת חברת הביטוח שלו בגין רשלנות. התובע טען כי השריפה פרצה משטח ציבורי במושב פורת, ששימש כמזבלה, והתפשטה לחלקתו עקב רשלנות המושב. הנאשמים טענו כי השריפה פרצה במקום אחר וכי המושב נקט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים כדי למנוע שריפות. בית המשפט קיבל את גרסת התובע לאירועים, וקבע כי השריפה אכן פרצה בשטח הציבורי של מושב פורת, ששימש כמזבלה, וכי המושב אחראי לנזק מאחר שלא נקט אמצעי זהירות סבירים. בית המשפט ביסס את החלטתו על עדותו המהימנה של שכנו של התובע, מר בתיה, וכן על ראיות תומכות נוספות. בנוסף, ציין בית המשפט כי חוות הדעת של המומחים מטעם הנתבעים לא הייתה משכנעת ולא עלתה על עדותה של בתיה. בהתייחסו לסוגיית הנזקים, דן בית המשפט בתביעות נזקי ציוד ואובדן הכנסה. לגבי נזק לציוד, בית המשפט קיבל חלק מהטענות ודחה אחרות, בהתבסס על הראיות שהוצגו. באשר להפסד הכנסה, דחה בית המשפט את תביעת התובע לחישוב נורמטיבי אך קיבל את תביעתו החלופית לפיצוי על בסיס האפשרות להשכיר את החלקה. בית המשפט הורה לנתבעים לפצות את התובע בגין נזקי הציוד, אובדן ההכנסות והוצאות המשפט, לרבות שכר טרחת עורך דין. הסכומים היו אמורים להיות משולמים תוך 30 יום מיום הצגת פסק הדין לבא כוח הנתבעים.