ע"א 4530/91

תקציר

בעל אנייה תבע את רשות הנמלים והרכבות בגין נזק שנגרם לאנייה על ידי נתב שהועסק על ידי הרשות במהלך ניתוב האנייה בתחום הנמל. בית המשפט המחוזי קבע כי הרשות נושאת באחריות שילוחית לרשלנות הנתב וחילק שני שלישים מהנזק לרשות ושליש לבעל האנייה, בשל רשלנותו התורמת של רב-החובל. הרשות ערערה וטענה כי אחריותו של בעל האנייה צריכה להיות מוחלטת, ובכל מקרה על בעל האנייה לשאת ברוב הנזק, שכן רשלנותו של רב-החובל גדולה מזו של הנתב. לחילופין, טענה הרשות כי אין לה אחריות שילוחית לרשלנות הנתב, וכי אחריותו השילוחית של בעל האונייה לנתב מונעת את אחריותה השילוחית של הרשות. בית המשפט העליון קבע, כי לנתב, ובפרט לנתב ששירותיו נכפים על האנייה, יש סמכויות ביצועיות בקשר לניתוב והוא נושא באחריות עליו יחד עם רב-החובל. עוד קבע בית המשפט כי בעל האנייה נושא באחריות שילוחית בלבד לנזק שנגרם על ידי הנתב במהלך הניתוב, ואין באחריות זו כדי לבטל את אחריותה השילוחית של הרשות לרשלנות הנתב. בית המשפט מצא כי לרשות, כמעסיקתו הקבועה של הנתב, הייתה שליטה מלאה על עבודת הנתב ולכן נשאה באחריות שילוחית לרשלנותו. בית המשפט חילק את האחריות לנזק שווה בשווה בין הרשות לבין בעל האנייה, שכן אחריותו השילוחית של בעל האנייה לנתב התבססה על שיקולים מיוחדים שאינם קשורים למידת האחריות לנזק, ולא היה מקום לפטור את הרשות מאחריותה השילוחית הרגילה כמעסיקה. עם זאת, מאחר שהקברניט והנתב התרשלו באותה מידה, ורשלנותם המשותפת גרמה לנזק, כל אחד מהם נשא באחריות אישית שווה, ולכן אחריות הרשות הוגבלה למחצית הנזק.