בש"פ 7376/96

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בתיק הנוגע לפרשנות המונח "תחילת המשפט" ביחס לתקופת מעצרו של נאשם. המערער, שהוגש נגדו כתב אישום בגין חבלה ואיומים על אשתו, הוחזק במעצר למעלה מ-60 יום מבלי שהחל המשפט, דבר המחייב על פי דין את שחרורו. בטרם הוקרא לו כתב האישום, ביקש המערער לפסול את השופט, דבר שגרם לעיכוב מעבר ל-60 יום. בית המשפט פירש את הביטוי בצורה גמישה, וקבע כי תחילת המשפט מתרחשת כאשר הנאשם מובא בפני בית המשפט, למעט עניינים פרוצדורליים או מנהליים. במקרה זה, הניסיון לפסול את השופט נחשב לתחילת המשפט, ועצר את שעון 60 הימים. לפיכך, נדחה הערעור על שחרורו של המערער על בסיס מגבלת הזמן. בית המשפט עמד גם על התנאים לשחרורו הפוטנציאלי של המערער, תוך ציון הרשעותיו הקודמות והסיכון הנשקף ממנו, תוך קיום הערבויות הכספיות ומגבלות השהייה שהטיל בית המשפט המחוזי. עם זאת, השופט הכיר בנכונותה של המדינה לשקול מחדש את תנאי המגורים אם המערער יעמוד בדרישות מסוימות.