ע"א 2809/05

תקציר

עניינו של ערעור זה בשתי תביעות שטרות נפרדות שאוחדו בבית משפט השלום. בע"א 167210/02 תבע דוד גבאי את אולג וינברג לפירעון שטר חוב בשווי 51,000 ש"ח. וינברג טען כי שילם 38,970 ש"ח ללידיה לאופר, שהייתה גם משיבה, בגין חוב שחב לה גבאי. בתוך כך, בת"א 15702/03 תבעה לאופר את גבאי לפירעון חמישה שיקים בסך כולל של 60,328 ש"ח, שלטענתה נמשכו או אושרו על ידי גבאי. גבאי טען כי פרע את הצ'קים וכי חלקם לא הוסבו ללאופר. בית משפט השלום קבע כי וינברג אכן פרע את חובו לגבאי, ודחה את תביעתו של גבאי נגדו. עם זאת, היא קיבלה את תביעתה של לאופר נגד גבאי לפירעון ארבעה שיקים בסך כולל של 54,328 שקל, מאחר שמצאה כי גבאי לא פרעה אותם. גבאי, שייצג עצמו בערעור, העלה מספר טענות המערערות על החלטת הערכאה הנמוכה יותר, ובהן היעדר מהימנות לטענות ההגנה שלו וקיומו של חוב נוסף. עוד טען כי היה על בית המשפט לקבל את טענת הזיוף שלו לגבי אחד השיקים וכי יש לדחות את תביעתה של לאופר בגין חלק מהשיקים בשל היעדר אישור כדין. לאחר ששקלה היטב את הטיעונים ושמעה את חומר התיק, הגיעה ערכאת הערעור למסקנה כי יש לדחות את הערעור. השופטים הדגישו את ההיקף המצומצם של הביקורת בערעור על ממצאים עובדתיים, במיוחד אלה המבוססים על התרשמות ישירה של עדים. מאחר שלא עלה בידם להתערב בממצאי הערכאה הנמוכה יותר, ובהיותם שבעי רצון מהמסקנות המשפטיות שהוסקו, אישר בית המשפט לערעורים את פסק דינו של בית משפט השלום. גבאי חויב לשלם ללאופר ולויינברג שכר טרחה בסך 30 אלף שקל, בנוסף לסכומים שנפסקו נגדו בעבר.