ת"א 22200-05-19

תקציר

השופטת קבעה כי יש לדחות את בקשת התובעת לתקן את כתב תביעתה ולהוסיף תביעות נזק גינקולוגי חדשות, שנים לאחר הגשת התלונה הראשונית. השופט ביסס החלטה זו על שתי נקודות עיקריות. ראשית, התובע לא נקט "זהירות סבירה" בגילוי הנזק, כנדרש בחוק. למרות שעברה ניתוחים רבים וחוותה סיבוכים, התובעת לא ביקשה הבהרות לגבי השפעת הליכים אלה על פוריותה עד שנים רבות לאחר מכן. שנית, התרת התיקון תביא לעיכוב בלתי סביר של ההליכים. לנתבעים הייתה זכות לדעת את טענות התובעת ולהתגונן בהתאם, ובחירותיה של התובעת בניהול תביעתה מנעו מהם הזדמנות זו. השופטת הדגישה את הצורך לשמור על איזון עדין בין זכויות הצדדים לבין היעילות השיפוטית, ובמקרה זה, ניסיונה של התובעת לתקן את תביעתה שבע שנים לאחר הניתוח, ללא אזכור של סוגיות גינקולוגיות בתלונה המקורית, לא היה מוצדק. התובע חויב לשלם את הוצאות הנתבעים בהיענות לבקשה, והתיק נקבע לעיון מחדש כדי לקבוע את השלבים הבאים.