ע"פ 3591/17

תקציר

ערכאת הערעור אינה מרבה להתערב בחומרת העונשים המוטלים על ידי בתי המשפט הפרוצדורליים, אלא עושה זאת רק במקרים חריגים של טעות מהותית או עונשים עונשיים מופרזים. במקרה דנן, בית המשפט מוצא כי העונש הולם בהתחשב בתחכום ובאריכות הימים של תרמית המערער, אשר הונתה קורבנות תמימים רבים – לרבות נכה משוחרר – בסכום כולל של 3.4 מיליון ₪. אפיונו של בית משפט קמא את מעשיה של המערערת כחמורים במיוחד הוא מוצדק, בהתחשב במניפולציה שעשתה באמון הקורבנות ובהטעייתה המשוכללת. יתר על כן, מרבית הכספים שנגנבו לא הוחזרו, וטענת המערערת לזעם נתפשת בספקנות. עוד מוצא בית המשפט כי בית משפט קמא שקל כראוי את נסיבותיה האישיות של המערערת, לרבות עיוורונה, בבואו לגזור את עונשה. בעוד שרוב חברי ההרכב דוחים את הערעור, הם מסכימים עם טענת המערער כי השילוב של צו פיצוי גבוה, עונש מאסר בפועל וקנס – במיוחד כזה שהמערער אינו צפוי לשלם – עלול להביא לעונש מאסר בפועל נוסף. לכן, הם מבטלים את הקנס. השופטת ברק-ארז, אף שהיא מסכימה, כותבת בנפרד כדי להדגיש את הבעיות שיוצר השילוב של קנסות וצווי פיצוי גבוהים, ומציעה כי המאמצים הכלכליים של עבריינים מורשעים צריכים קודם כל להיות מופנים לפיצוי הקורבנות.